פירוש הרש”ר הירש על ויקרא כ”ג ט”ו:
ממחרת השבת – חגגתם כבר את חג חירותכם, וזכרתם לפני ה׳ את העצמאות שזכיתם בה על ידי הישיבה בארצכם, ואכילת לחם הארץ; כך שהגעתם לחירות ולרווחת העצמאות, אשר, בדרך כלל, הן מטרתן הסופית של כל השאיפות הלאומיות. אולם עליכם לראות עצמכם כעומדים רק בתחילת ייעודכם הלאומי, ולהתחיל עתה לספור לקראת השגת מטרה אחרת. לכן נאמרה מצוות הספירה בספר דברים (טז, ט) בלשון זו: ״מהחל חרמש בקמה תחל לספר שבעה שבעות״. במקום שאחרים חדלים מלספור, שם מתחילה ספירתכם.…לכן נצטווינו ״לספור״ מיום חירותנו ורווחת עצמאותנו הלאומית. מכאן למדנו, דרך כלל, שהישגים אלה אינם הסוף אלא רק ההתחלה של שאיפותינו הלאומיות. ואז מראים לנו את הדרך שעלינו ללכת בה כדי להשיג את מטרת הספירה: שבע פעמים תפעיל השבת את השפעתה המחנכת על חיי המעשה והמלאכה שלנו. שבע פעמים נקבל על עצמנו את עול מלכות ה׳. עלינו ללמוד שהעולם, הנשלט בידי האדם, והשולט באדם, נתון לממשלתו של הבורא. כתוצאה מכך, החירות, ובסיס עצמאותנו – הקניין בארץ – ייטהרו שבע פעמים על ידי רעיון השבת; ורק אז נהיה ראויים לזכור את אותו הישג שספירתנו מביאה אליו. שכן אנו סופרים מן החירות והקניין בארץ, וספירתנו תביא אותנו אל המטרה האמיתית של החירות המובטחת על ידי הקניין בארץ.הישג זה – כפי שאנו יודעים מקבלת חז״ל (עיין לקמן בהרחבה) – אינו אלא תורת ה׳; ואנו מבינים היטב שהתורה דורשת מאלה שיקבלו אותה הכנה מוקדמת על ידי השפעת השבת. שכן השבת מחנכת את האדם להיכנע לה׳ ולקבל בשמחה את עול עבודתו. השבת קדמה לעם ישראל, וכניסתה מחדש אל העולם קדמה למתן תורה. השבת חינכה את העם להיכנע לה׳ על ידי שביתת מלאכה, ובייחוד שחררה אותו מדאגה טורדנית בלתי פוסקת להשגת פרנסה. כך הכינה השבת את העם שיצא לחירות להיות לעם ה׳.נוסיף ונזכיר את ביאורנו על משמעותה של שבת המן (פירוש, שמות טז, א–ב). על ביאורים אלה יש ראיה גמורה מדברי משה רבינו בסוף ימי הנדודים במדבר (דברים ח, א והלאה), שכן הוא מזכיר שם את אכילת המן על ידי ישראל ומשמעותה לשמירה הנאמנה של מצוות ה׳: ״לדעת את אשר בלבבך התשמר מצותו אם לא״ (שם ח, ב). לאור זאת, מובנת מאליה משמעות ספירת שבע השבתות: מהעומר אל התורה.