חדושי הר”ן סנהדרין סוף ס”א ב’:
יכול אפילו נעבד כהמן, פי’ שהשתחואה הותרה לאדם שכמותך להשתחוות לפניו ולכבדו אבל אם היא השתחות של אלהות אע”פ שאינו עושהו אלוה ממש אסורה היא ולדעת אביי חייבין עליה מיתה שהשתחויה של המן השתחויה של אלהות היתה וע”ז מסר מרדכי עצמו למיתה, ואע”ג דקי”ל כרבא דפטור דאין חייבין עליה מיתה וחטאת מ”מ מענין ע”א הוא ואע”ג דפטור אסור לעשות כן דבע”א ובכל אביזרייהו קי”ל בפ’ בן סורר ומורה יהרג ואל יעבור ולמדנו מכאן שהקדשים של כותים וגם המשוגע של הישמעאלים אע”פ שאין טועין אחריהם לעשותן אלהות הואיל ומשתחוים לפניהם השתחואה של אלהות דין ע”א יש להן לכל דבר אסור של ע”א שלא בהדור לבד הם משתחוים פניהם שאין הדור למתים אלא כענין עבודה של אלהות היא עבודתן.
(מצאתי במאמר מורנו הרב ברנד, כאן עמ’ 6.)
מנהג ציור המשוגע ע”י המוחמדים הוא עתיק, ואף השתחוו לתמונתו. היום רובם נמנעו.