תניא בפרק קנין תורה (אבות ו’ ו’):
גדולה תורה יותר מן הכהונה ומן המלכות, שהמלכות נקנית בשלשים מעלות, והכהנה בעשרים וארבע, והתורה נקנית בארבעים ושמונה דברים, ואלו הן, בתלמוד, בשמיעת האזן, בעריכת שפתים, בבינת הלב, באימה, ביראה, בענוה, בשמחה, בטהרה, בשמוש חכמים, בדקדוק חברים, בפלפול התלמידים, בישוב, במקרא, במשנה, במעוט סחורה, במעוט דרך ארץ, במעוט תענוג, במעוט שנה, במעוט שיחה, במעוט שחוק, בארך אפים, בלב טוב, באמונת חכמים, בקבלת היסורין, המכיר את מקומו, והשמח בחלקו, והעושה סיג לדבריו, ואינו מחזיק טובה לעצמו, אהוב, אוהב את המקום, אוהב את הבריות, אוהב את הצדקות, אוהב את המישרים, אוהב את התוכחות, ומתרחק מן הכבוד, ולא מגיס לבו בתלמודו, ואינו שמח בהוראה, נושא בעל עם חברו, ומכריעו לכף זכות, ומעמידו על האמת, ומעמידו על השלום, ומתישב לבו בתלמודו, שואל ומשיב שומע ומוסיף, הלומד על מנת ללמד והלומד על מנת לעשות, המחכים את רבו, והמכון את שמועתו, והאומר דבר בשם אומרו, הא למדת כל האומר דבר בשם אומרו מביא גאלה לעולם, שנאמר ותאמר אסתר למלך בשם מרדכי.
הפירוש המפורסם היינו שכל הרשימה מקשה אחת של תנאים לקנין התורה.
לדוגמא, הגר”א משלי ל”א כ”ט:
רבות בנות עשו חיל גו’, שהתורה נקנית במ”ח דברים כמ”ש לעיל וכל מי שיש לו מדות מן אלו המ”ח יותר יש לו תורה יותר אבל א”א שיהיה לאדם כל המ”ח רק שיש לא’ איזה מהם ולהב’ מדות אחרים עד שבין כולם יהיה כל המ”ח והתורה כולה אינה נקנית רק ע”י כל המ”ח וזהו רבות בנות שהם הת”ח עשו חיל שהן המ”ח וא”ת שהוא כלל התורה כולה עלית על כולנה ע”י כולם.
אבל אחד הקוראים החביבים שלנו האיר עיני בטובו לדבריו המתוקים מדבש של הרה”ג הרב אברהם ציטרין שליט”א במאמרו בענין אמונת חכמים (קובץ “אבן בוחן” שע”י ישיבת אדרת אליהו-זילברמן, עמ’ 71, הערה 48).
הנה דברי הרב ציטרין שליט”א:
אגב אורחא נראה להציע פירוש בברייתא של מ”ח דברים שהתורה נקנית בהם (ואף שאין זה משנה כ”כ את הצעתנו בענין הגדרת אמונת חכמים).
בתחילת הברייתא נאמר “גדולה תורה יותר מהכהונה והמלכות, שהמלכות נקנית בל’ מעלות והכהונה בכ”ד מעלות והתורה נקנית במ”ח דברים”.
ויש להקשות:
א. מדוע ריבוי הקושי לקנותה, בהכרח עושה אותה ‘גדולה’?
ב. הכ”ד מעלות כהונה והל’ מעלות המלכות, מפורשים בסוף פ”ח דמסכת כלה, לא על דרכי קנינם, איך לקנותן (ואין דרך לקנות כהונה אלא להיות נולד כהן) – אלא מעלות שיש לו עם הקנין – כשקונה כהונה יש לו כתוצאה מזה כ”ד טובות (מתנות כהונה), וכשקונה מלכות יש לו ל’ מעלות שנקנין יחד אתה) כסף, זהב, עבדים, שפחות, בתים וכרמים). ומה ענין לקניני התורה שצריך כדי לקנותן?
ג. כמה מהדברים שנמנו כאן נמנו גם בברייתא הראשונה של אותה פרק “ר’ מאיר אומר כל הלומד תורה לשמה זוכה לדברים הרבה: אהוב, אוהב את המקום, אוהב את הבריות, ענוה, ויראה” ואיך יתכן שהוא הקנין והוא המתנה?
ד. ברשימה של המ”ח דברים נמנו מקרא ומשנה – ואיך יתכן שהם קניינים כדי לקנות את התורה, הלא הן הן התורה עצמה?
אמנם ניתן ליישב כל קושיא בפני עצמה, אבל לכאורה יש לפרש כפשוטו, שקניני תורה הם ממש על אותו דרך של קניני כהונה ומלכות. לא דרכים איך לקנות תורה, אלא קנינים שנקנים עם התורה. אדם הקונה תורה הרי הוא קונה את המ”ח דברים ומפנים מעלות אלו בקרבו.
ולעניננו – אמונת חכמים. הרי הוא לומד להעריך את החכמה, ואת החכמים בעלי החכמה. לא שאמונת חכמים מקנהו את התורה, אלא שהתורה מקנהו אמונת חכמים!
ע”כ.