התכתבות בנושא דהאן עם מו”ל לוח עתים לבינה

לכבוד הרב סופר שליט”א מו”ל הלוח החשוב,
ראיתי במדור היא”צ על “הקדוש” י”י דהאן.
אשמח להבין מכם למה אתם מפרסמים את יום השנה עבור א’ שעסק במשכב זכור (וכתב ע”ז “שירים”) גם *לאחר* החזרה בתשובה באופן חלקי?
תודה על היחס,
פעם גם אני הייתי מבקש מומין, כיום אני רך יותר ומכיל וכולל, ולא מחפש בספרי המצדיקים את רציחתו את מומיו, אלא את פעליו הגדולים ואת מה שסברו גדולי ירושלים שיש להתייחס אליו
יה”ר שאגיע ג”א לשנים שאין בהם חפץ וגו’!
(ואעפ”כ יש עת מלחמה ודוד היה מקשה עצמו כעץ)
הנסיון לחטוף אוטונומיה ליראים מידי הועד הלאומי קרוב מאד ללבי. ואיני חפץ לראות מומין, מכ”ש שלא לבקש אחריהם.
ואין לי ספק במעשים טובים של דהאן, אף כי איני מכיר בדיוק מה כתבו הגדולים. עכ”פ גם לשיטתכם מסתמא אין לציין *יום השנה* לאיזה צבוע שהתברר לאחר מותו שכתב, למשל, ספרי מינות.
ואולי כיונו הסופרים שלהם להצדיק רציחה, אבל העובדות במקומן.
ואין כאן שום הוצאת לעז על הראשונים, כמו שפוסקים נגד הראשונים בשביל ספר שהתגלה מהגאונים (חו”מ ב’), כמ”ש “הלכתא כבתראי”, או גלוי מלתא בעלמא כב’ גרדיים משער האשפות שבירושלים.
וכי יש פחיתות כבוד לכתוב שלא גילו ליצחק ברוח הקודש שעשו גנב את לבו (עד שבא מן השדה)? וכ”ש בשתיקה בעלמא.
ואם גזרו חרד”ג כשלגוים נדמה כהשחתה לישא אשה על אשתו, מכ”ש לכבד מי שפיתה בגיל שא”ב דעת, ואפי’ הי’ זכר ונקבה כדרך כל הארץ, שזה נחשב היום באומות כשיא הרוע, ובפרט בימים כאלו שיש נסיון גדול לרדות במעשה סדום והרשות כמעט מדיחה לזה (מלבד אולי לקטינים), ושלא יאמרו משנאינו שהפרושים מקילין כשהוא לצרכם, ועוד קוראים עליו בלוח המקובל “קדוש” (בשונה מסתם איזה חפשי באצ”ל שתלו הבריטים בא”י) – ובלבד שיהי’ שלוחא דרבנן…
ויש הרבה בלבי שלא ניתן ליכתב.
נא ליקח הדברים בכובד ראש (ולשאול גברא רבא על הספקות).
יישר כח!
(קיבלתי רשות לפרסם את הה​תכתבות.)