הקרבת קורבן פסח הלכה למעשה/ הרב יהודה קרויזר
וַאֲמַרְתֶּם זֶבַח פֶּסַח הוּא לַה’ || אֱמָר לוֹ כְּהִלְכוֹת הַפֶּסַח
הקרבת הפסח במצרים היה מעין “מבחן אומץ” של בני ישראל לקראת יציאתם מבית עבדים, כיוון שהמצרים קידשו את הטלה ובני ישראל נדרשו להראות את ביטחונם בקדוש ברוך הוא על ידי קשירתו למיטה במשך ארבעה ימים, שחיטתו, צלייתו ואכילת כל בשרו.
ברור שבני ישראל פחדו מתגובתם הנזעמת של אדוניהם המצרים מהמעשה, אולם התורה לא מספרת על תגובה מצרית כלשהי. כנראה שהמצרים, החבולים והמוכים מתשע המכות שעברו היו מושפעים עמוקות מהרושם הכביר של יד ה’ במצרים וכלל לא הגיבו למעשה, שנראה בעיני עם העבדים כפרובוקציה שתגרור תגובות הרות אסון.
עם בני ישראל היה אמור ללמוד שני דברים חשובים:
אחד – לבטוח בה’ כשעושים את רצונו, גם עם המעשה נוגד את ההיגיון האנושי וגם אם הוא נראה לא הגיוני.
שני – לפעמים דברים שנראים כהרים, הם למעשה צל הרים בלבד. כלומר הניתוח הרציונאלי, כביכול, מסתמך על איומים דמיוניים, דמוניים ומומצאים, אשר במציאות מתבררים כעורבא פרח.
לדוגמא: ההפחדות מפני האפשרות שיהודים יתפללו במערת המכפלה התבררו כהבלים וכך גם האיומים מפני פתיחת הר הבית ליהודים לפני 13 שנים, לאחר סגירת ההר למשך 3 שנים.
הפחד המאגי של גורמים פחדניים מפני עצם הגיית צמד המילים: קרבן פסח נראה חמור בהרבה מהפחד בו לקו בני ישראל לפני צאתם ממצרים. בניגוד לאוסף עבדים מבוהלים שטרם הפכו לעם, אנחנו עם חזק עם מדינה חזקה שמדינות האוייב סביבנו שוקעות ומתפרקות. אם את הפחד של בני ישראל ניתן לתת הסברים הגיוניים, לפחד שלנו ניתן לתת הסברים שנוגעים יותר בתחום הפסיכיאטריה, או גרוע מכך מתחום תיאולוגית הפחד מהיהדות.
בראש חודש אדר מנעה המשטרה ממו”ר הרב יהודה קרויזר שליט”א לעלות להר הבית בגלל חיבורו פרי עטו המובא להלן. לכבוד הרב קרויזר שליט”א ומתוך אמונה תמימה שניתן לחדש מיד את הקרבת הקורבנות, אנחנו מביאים את החוברת לשימוש מקריבי פסח תשס”ו בהר הבית.
↓ חוברת הדרכה מאוירת למקריבי הפסח
הקרבת קורבן פסח הלכה למעשה
בהוצאת ישיבת “הרעיון היהודי”
מאת: הרב יהודה קרויזר
הקדמה
חשיבות מיוחדת יש למצות הקרבת קורבן פסח לעומת שאר מצוות העשה שבתורה, שהיא אחת משתי מצוות העשה היחידות שחיבים כרת על ביטולה, כשהמצוה השניה היא מצות מילה.
כל מצות הקרבת קורבן הפסח במצרים היה ענינה בטחון בה’ וקידוש שמו, שהרי השה היה אליל מצרים, ועם ישראל נדרש לקחת אותו מי’ בניסן ולשחטו ולאוכלו, ולא לפחד מתגובת המצרים.
וכך נאמר במכילתא: אמרו לו ישראל למשה רבינו הן נזבח את תועבת מצרים לעיניהם ולא יסקלנו? אמר להם מן הנס שהוא עושה לכם במשיכתו [שלא יפגעו בכם] אתם יודעים מה בשחיטתו.
גם דרך אכילתו של קורבן הפסח בצליה היה כדי לחזק את מידת הבטחון של העם, כפי שפרשו בדעת זקנים מבעלי התוס’: לפי שתועבת מצרים תזבחו, שמא תאמרו לא נצלהו כל צורכו פן ירגישו בו המצרים, ת”ל “אל תאכלו ממנו נא”, ושמא תאמרו נבשלנו ונכסנו בקדרה, ת”ל “ובשל מבושל”, ושמא תאמרו לחתוך הראש והכרעים ואל יכירו מה זאת, ת”ל “ראשו על כרעיו ועל קרבו”.
אמרו רבותינו: בניסן נגאלו ובניסן עתידים ליגאל (ר”ה יא:). כשם שגאולת מצרים היתה בזכות האמונה, הבטחון וקידוש ה’, כך גאולתנו תהיה מתוך אמונה, בטחון וקידוש ה’.
כל פרטי הלכות הקרבת קורבן פסח ומקורותיהם הובאו בהוצאה הקודמת, בהוצאה זו יש את קיצור ההלכות המרכזיות בתוספת ציורים ושרטוטים.
יהי רצון והלכות הקרבת קורבן פסח יהיו הלכה למעשה, ובזכות הקרבת קורבן הפסח נזכה ויתקיים בנו “כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות” (מיכה ז,א).
המצוה
א. מצות עשה לשחוט את קורבן הפסח בארבעה עשר לחודש ניסן אחר חצות.
ב. נשים חיבות במצוה זו כאנשים.
ג. מי שביטל מצוה זו במזיד ועבר יום ארבעה עשר ולא הקריב, והוא לא טמא, ולא בדרך רחוקה, הרי זה חייב כרת, ואם בטלה בשוגג, פטור.
קורבן פסח בטומאה
א. אם רוב הקהל טמאי מת, או שהכהנים או כלי השרת טמאים טומאת מת, מקריבים את קורבן הפסח בטומאה.
ב. לצורך הקרבת הקורבן מותר רק לטמאי מת להכנס לעזרה, לזבים, זבות, נידות, יולדות, טמאי שרץ ונבלה אסור להכנס לעזרה.
דרך רחוקה
א. מי שהיה ביום י”ד בניסן בדרך רחוקה אין שוחטים עבורו ואינו אוכל מבשר הקורבן.
ב. מי שהיה בנץ החמה של יום י”ד בניסן רחוק חמשה עשר מיל מחומת ירושלים דינו כדין הנמצא בדרך רחוקה.
המנוים בקורבן הפסח
א. שוחטים את קורבן הפסח לשם בני החבורה שנמנו עליו כשהוא חי.
ב. כל אחד מבני החבורה צריך שיהיה ראוי לאכול מהקורבן לפחות כזית.
ערל וגר בקורבן פסח
א. ערל, יהודי שלא נימול, אין שוחטים עליו קורבן פסח וכן אסור לו לאכול מבשר הקורבן.
ב. מילת בניו הקטנים שהוא חייב למולם מעכבת אותו משחיטת קורבן הפסח ומאכילתו.
ג. גר שנתגיר ביום י”ד בניסן ומל וטבל, אין שוחטים עליו קורבן פסח ואינו אוכל מבשר הקורבן.
מינו של הקורבן וגילו
א. לקורבן פסח לוקחים כבש או עז, זכר, בן שנה.
ב. קורבן פסח כשר להקרבה לכתחילה מהיום השמיני ללידתו.
ג. הקורבן כשר להקרבה עד שימלאו לו שנה תמימה מיום ליום.
ד. במלאת השנה, הקורבן כשר להקרבה עד השעה שבה הוא נולד.
בדיקת הקורבן
א. ארבעה ימים לפני יום ההקרבה בודקים את הקורבן אם אין בו מום. אף שאין צריך להפרישו ארבעה ימים מקודם לשם פסח, בדיקה ממומים צריך ארבעה ימים לפני ההקרבה. לכן אפשר לבדוק כמה טלאים מי’ בניסן וביום י”ד בשעת השחיטה יקח אחד מהם.
ב. לפני השחיטה בודקים את הקורבן פעם נוספת.
ג. אם לא בדקו את הקורבן ממום ארבעה ימים לפני השחיטה ורק לפני השחיטה בדקו אותו, הקורבן כשר להקרבה.
ד. יש אומרים שאפילו אם לא בדקו את הקורבן כלל לפני השחיטה, הקורבן כשר.
זמן שחיטתו
א. זמן שחיטת קורבן הפסח מתחיל אחרי חצות היום, אם שחטו לפני חצות היום הקורבן פסול.
ב. שוחטים את קורבן הפסח אחרי הקרבת קורבן תמיד של בין הערבים, הקטרת הקטורת של בין הערבים והטבת הנרות.
ג. אם שחטו את קורבן הפסח אחרי חצות ולפני שחיטת קורבן התמיד, הקורבן כשר, ובלבד שיהיה הכהן מנענע את הכלי עם דם הפסח כדי שלא יקרש הדם עד שיזרק דם התמיד, ואחר כך יזרוק את דם הפסח, ואם נזרק דם הפסח לפני דם התמיד, הקורבן כשר.
ד. ערב פסח שחל להיות ביום חול או בשבת, שוחטים את קורבן התמיד של בין הערבים בשעה שבע וחצי ומקריבים אותו בשעה שמונה וחצי.
אם חל ערב פסח ביום שישי, שוחטים את קורבן התמיד בשעה שש וחצי ומקריבים אותו בשעה שבע וחצי.
איסור חמץ
א. בזמן הקרבת קורבן הפסח אסור שיהיה חמץ ברשות השוחט, זורק הדם, המקריב את אבריו, ובני החבורה שאוכלים פסח זה.
אם נמצא ברשות אחד מהם כזית חמץ הרי הוא מתחיב מלקות, והקורבן כשר.
מאתר חדשות הר הבית, כאן.