הבדאי הבטיח בקולו, בקולמוסו ובקלסתרו שמלך המשיח יבוא אלינו עד ראש השנה… העבר (אם לא זכר הגמרא, איך נעלמו ממנו גם דברי ספר חיי מוהר”ן).
נו, אז הוא אמר!
עדיין אין מלך ואין סנהדרין (לקבל אותו ואף להרוג נביא שקר) ואין עוד נביא אמת ואין רועה נאמן…
“וירפאו את שבר עמי על נקלה לאמר שלום שלום ואין שלום.” זולת “שלום”, כמובן.
“ויהי לתשובת השנה לעת צאת המלאכים…” (ע’ מה שרמז בזה בלקו”מ על ביטול מנהיגים של שקר).
“והיתה ידי אל הנביאים החזים שוא והקסמים כזב בסוד עמי לא יהיו ובכתב בית ישראל לא יכתבו” וישארו באומן.
בע”ה בא יבא גואל צדק לא יאחר, ויתקים בנו:
ועמד ורעה בעז ד’ בגאון שם ד’ אלהיו וישבו כי עתה יגדל עד אפסי ארץ.
והיה זה שלום ארו”ש כי יבוא בארצנו וכי ידרך בארמנתינו והקמנו עליו שבעה רעים ושמנה נסיכי אדם.
ורעו את ארץ ארו”ש בחרב ואת ארץ נמרד בפתחיה והציל מארו”ש כי יבוא בארצנו וכי ידרך בגבולנו.
והיה שארית יעקב בקרב עמים רבים כטל מאת יהוה כרביבים עלי עשב אשר לא יקוה לאיש ולא ייחל לבני אדם. והיה שארית יעקב בגוים בקרב עמים רבים כאריה בבהמות יער ככפיר בעדרי צאן אשר אם עבר ורמס וטרף ואין מציל. תרם ידך על צריך וכל איביך יכרתו.
אכי”ר!