וואס פארשטייט א גוי?! – התאווה הגדולה להתקרב להשי”ת

– תאוות של יהודי –

“שבועות בלילה, לקראת סוף הסעודה
היהודי יושב מהורהר ליד צלחת הבשר;
הרי הלילה אהיה ער לומר את התיקון
ובעוד כמה שעות כבר אתפלל ותיקין
ברור שלפני התפילה ארצה קפה
אבל אם אוֹכל עכשיו בשר, לא אוּכל לשתות חלב.
היהודי מוטרד ומתלבט
אינו יודע מה להחליט, בשר עכשיו או קפה מחר..
לכאורה היהודי הזה סתם בעל תאווה
מתלבט על אכילת בשר או קפה.
אבל יהודי חשוב הסביר זאת כך:
תראה את ההבדל בין התאוות של היהודי והגוי:
התאוות של הגוי נמוכות, מאוסות ואסורות
אבל התאווה של היהודי נסובה סביב “לא תבשל גדי בחלב”
התאווה של היהודי אמנם יכולה להיות עם טעם גשמי
אבל ניכרת בה היטב ה”אתה בחרתנו מכל העמים”.

“כך או כך, מה מבין הגוי?
זה הרי תאוות ומחשבות לבנו לעבודתו יתברך שמו”

השילוב של הקפה עם קוביית סוכר אחרי המקווה עם הפיאות הרטובות
התאווה לקפל את הטלית במוצאי שבת כדי לעשות משהו עבור השלום בית
המתיקות של הנמנום באמצע לכה דודי, טוב יותר מאשר במיטה באמצע הלילה
לגשת לעמוד להתחזן בזמן שהציבור חסר סבלנות

לעלות שישי, לשבת במזרח, לשלם הון על מפטיר יונה
לוותר על תחנון או לדלג על קטע ארוך ביוצר
להכריז הראשון ‘יעלה ויבוא’, זה שמחה שמרגשת עד דמעות.
לך תסביר לגוי את הטעם של לקדש באמצע קריאת התורה

היכולת להתיישב אחרי ‘ממקומך’ ארוך ולהוריד את הטלית מהראש
ההנאה של להעיר לבעל קורא כשהוא עושה טעות בטעמים
לצעוק ‘חזק’, למחות את עמלק בזעף
ולזרוק סוכריה על החתן לאחר שכולם כבר סיימו לזרוק

לזמזם ‘וטהר ליבנו’ ולצעוק שבחחח באנחה
להוציא את הצום לאחר תענית ארוכה, להתפלל מעריב מוקדם מהרגיל
הרחת טבק, קוגל בליל שישי, זה משהו שרק יהודי מבין
הדילמה של לבחור למי להגיד שלום עליכם בקידוש לבנה

“כך או כך, מה מבין הגוי?
זה הרי תאוות ומחשבות לבנו לעבודתו יתברך שמו”

התאווה של לארגן עוד משהו לשבת, ולא משנה מתי היא נכנסת
התאווה של לקחת שתי מגבות למקווה, יש בזה תענוג מיוחד.
להזיע מדאגה כבר בקידוש של ליל שבת אם ישאר מיץ ענבים להבדלה
התאווה של להחזיק כבר את כוס הקידוש ביד, ודווקא אז לפתח שיחה מעניינת

התאווה של האבא לשאול ביחץ ‘נו ילדים, איזה חלק גדול יותר?!’
ללבות את האש עם מטאטא בשריפת חמץ כדי שהיא תידלק טוב יותר
לוודא שכולם יודעים שאני נוסע ליו”ט להרים או מעבר לים
ההרגשה של לטעום את הכרוב הממולא של הסבתא למרות שזה חוק בלי טעם.

התענוג של האפשרות לאכול שרויה באחרון של פסח, לאחר המתנה של שבעה ימים
לבקר בחול המועד בגן החיות, כי כל השנה זה סגור…
הרצון לדפוק את ההושענות עוד פעם אחת ולראות את העלים מתפזרים
למצוא בלעטל על האתרוג של החבר, את השמחה הזאת מבין רק יהודי

לברך הגומל במניין הגדול ביותר כדי שכל אחד ישאל ‘היכן היית’?
וכאשר לוקחים מישהו לבית החולים לשאול ‘מה קרה’?
להעביר את האצבע ולראות אם הצבע הטרי אכן יבש.
הסקרנות לדעת את השם של השני ולגלות זאת ע”י קריאת שמו על תיק התפילין

להעיר כל יהודי על המטוס ולשאול אם הוא רוצה אולי להתפלל
לדחות את הסיום של חודש חשוון בכדי לחגוג זאת בתשעת הימים
לאחל לחתן מזל טוב בדיוק כשהוא הולך לחופה
הרצון שה’מצווה טאנץ’ יגמר דווקא כשכולם כבר מתעוררים

“כך או כך, מה מבין הגוי?
זה הרי תאוות ומחשבות לבנו לעבודתו יתברך שמו”

התאווה של החולה שרוצה לצום למרות שהרופא אוסר עליו
התאווה של היהודי הרוסי לעשות ברית מילה בגיל ארבעים
התאווה של הורים לעשות עבור ילדיהם הרבה יותר מאשר לעצמם
התאווה של ילד שרוצה להרוות נחת וליבו יוצא שיבינו אותו
התאווה שבוערת בנשמה אבודה שבאמת רוצה להיות טובה
אין עוד תאווה כמו התאווה של יהודי להימנע מתאווה
“אני מודה לקל חי – שלא עשני גוי
שתאוות ומחשבות לבנו הם לעבודתו יתברך שמו”