“זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה, אֲשֶׁר-צִוָּה יְהוָה לֵאמֹר: דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ פָרָה אֲדֻמָּה” (יט, ב)
זאת חוקת התורה – מצוה זו של פרה אדומה חוקה היא ללא טעם ואין להרהר אחריה! כך מביא רש”י הקדוש בביאור המילה חוקה.
התמיהה הגדולה היא, מדוע א”כ כתבה התורה ‘זאת חוקת התורה’? מדוע לא כתוב ‘זאת חוקת הפרה’ כי הרי בתורה עצמה ישנם מצוות רבות שיש בהם טעמים, ולמה כללו את כל התורה בשם חוקה?
במילים אלו מונחת אבן הפינה לאמונתנו חוסן בתורה הקדושה ובאמיתותה! כמו שמצות פרה אדומה היא חוקה ללא טעם, כך כל התורה כולה גם המצוות שנאמר בהם טעם, הם חוקה לקיימם ללא טעם והבנה אלא בגזירת הבורא. מי שמקיים את התורה בגלל טעמים והבנות… סופו ח”ו להטעים את התורה לרוחו ולרוח התקופה והזמן כמנהג ודרך התנועות הכפרניות שקמו לרועץ לעם ישראל.
זהו סוד קיומה של מסורת התורה מאז מעמד הר סיני! אותם תפילין, אותה ציצית, אותה מצה וסוכה, כבר אלפי שנים ללא שינוי קל שבקלים! כל חכמות ותרבויות העולם עברו וחלפו כלא היו, ורק חכמת התורה נותרה כפי שניתנה ללא שינוי כלל.
מכאן יוצאת קריאת תיגר רועשת לכל אלו המנסים להתאים את חוקי ומצוות התורה לרוח הזמן רח”ל, באמרם כי חובה היא להתאים את המצוות להתפתחות הטכנולוגיה והאנושות, אבל אינם מבינים כי כל קיום חכמת התורה הוא בשמירתה כנתינתה מסיני, כאז כן היום ללא שינוי כלל! כל התנועות שניסו לשנות ולהתאים… נעלמו באבק היסטוריה…
זאת חוקת התורה! בלא טעמים אלא כגזירת הבורא כי זאת התורה לא תהא מוחלפת!
♦ • ♦ • ♦
סיפור מרתק סיפר המגיד הנודע מארה”ב הרב פסח קראהן שליט”א:
קהילה קטנה התארגנה לכתיבת ספר תורה עבור בית הכנסת שבקהילתם, ארגנו ערבי התרמה כדי לאסוף תרומות הנצרכות לכתיבת ספר התורה, שכרו סופר מומחה, וציפו בקוצר רוח להשלמת העבודה ליום הכנסת ספר התורה להיכל ה’!
כדי לשתף גם את הנשים במצווה ובאוירה המחשמלת ששרתה בקהילה, הוטל עליהן להכין מעילים עבור ספר התורה החדש, הובהר להן מראש שכל המעילים יהיו בשימוש, אך היפה ביותר ייבחר ליום הכנסת ספר התורה לבית הכנסת, הנשים עבדו במרץ רב כל אחת התאמצה לתפור ולרקום את המעיל הנפלא ביותר… ובהתקרב היום המיוחל הביאו כל הנשים את המעילים לבית ראש הקהל כדי שיבחרו את היפה ביותר.
והנה הגיע יום הכנסת ספר התורה והרב עם ראש הקהל נתבקשו לבחור את המעיל היפה ביותר, הבחירה הייתה קשה אולם לבסוף הוחלט על מעיל מסויים שנתפר ע”י אישה מבוגרת, התרגשותה של האשה הייתה גדולה, הנה יש שכר למאמציה והיא תזכה בכבוד הגדול ובזכות הגדולה לפאר את ספר התורה ביום חגו.
זמן קצר לפני יציאת התהלוכה לעבר ביהכ”נ הוזמנה האישה לבית הרב להיות נוכחת בהלבשת ספר התורה החדש במעיל שהיא טוותה בידיה, אך כאן נכונה לה אכזבה גדולה, המעיל הולבש על הספר אך התברר שהוא קצר מדי. הגבאים ניסו למשוך את המעיל ולמתוח אותו אך ללא הועיל, מבוכת האישה הייתה גדולה בן רגע נמוגה גאוותה ואת מקומה תפסה הבושה והאכזבה.
ברגע האחרון כאשר הרב וראש הקהל עמדו ללכת ולבחור מעיל אחר, קראה האישה בקול יש לי רעיון אפשר בהחלט להשתמש במעיל שלי! הכל תמהו הכיצד? המשיכה האישה ואמרה בחשיבות כי הדבר פשוט מאוד. קחו סכין וקצרו את יריעות הספר ואז המעיל וודאי יתאים.
סיים הרב קראהן את סיפור המעשה – כשלא מקבלים את התורה כמות שהיא – זאת חוקת התורה ללא טעם והבנה! אלא מנסים הכל להבין, בסוף גם מנסים להטעים ולשנות רח”ל את התורה לפי מידות הזמן ותחלואי התקופה, עד שלא משאירים שם זכר ושארית לתורת ה’.
זאת חוקת התורה! לא תהא מוחלפת!