בקיצור, מיליי הוא כמו רייגן או ת’צר וכו’. כלומר, הוא עושה מעט טוב ומעורר מחשבה בדבורו, ותו לא. א”א לסמוך עליו כלל וכלל.
גם רונאלד רייגן למד כלכלה אוסטרית מכתבי הנרי הזליט, וכן יאניס וארופאקיס הבין משהו, וכן גברת ת’אצ’ר חשבה שהיא יודעת מה זה נקרא להתנגד לסוציאליזם, וכן כל מיני ימניים ידועים יותר וידועים פחות. רק עקרונות היה חסר. המטרה העליונה היתה הכסא, ובזה הם הצליחו להחזיק.
מיליי “רוצה” להיות אנרכיסט אבל “חושב” שזה לא מעשי, מיליי “רוצה” להתגייר, אבל לא מוכן להקריב קריירה למען זה.
כיון שאני רואה בעצמי עד כמה פרשנים זרים נוטים לחטוא לאמת, אני ממעט לקבוע מסמרות על ארצות אחרות. ואעפ”כ, כמה שנצדיק ונדון לכף זכות, עדיין ברור לחלוטין על חאבייר מיליי שמעשיו כפוליטיקאי אינם תואמים את “עמדותיו” כביכול (בהנחה שאינו צבוע ברובו). הוא רוצה דברים טובים (אם כי אינו מעמיק בכלכלה אוסטרית), אבל ממש מעט מדי, בכל קנה מדה (כמו בלעם שרוצה למות מות ישרים אבל לא מוכן לחיות חיי ישרים), וממילא אפי’ מוכרח בפועל להלחם נגד.
ככל הנראה מיליי יהי’ פוליטיקאי רגיל שיעשה קצת דברים טובים ויבטא כמה דברים טובים, הן בחייו והן עבור אנשי ארצו. אבל א”א לצפות ליותר מכך.
(כמובן, מי שחי תחתיו יבין ויצליח הרבה יותר בשקילת “מי הכי פחות גרוע” וכולי, אבל מבחוץ אין מה להאריך לגביו.)