יום שני, כ”ב כסלו התשפ”ה ימי החנוכה כבר בפנינו, ולקראת אותו זמן מופלא, בה התגלתה אומתנו במלוא הדרה כאשר מסרה נפש על קיום אמונת היחוד, מן הראוי לחדד לעצמנו על מה ולמה הוצרכנו לאותה מסירות נפש, ומדוע יש כאן משמעות כה גדולה לדורות, עד שתקנו חכמינו אמירת הלל שלם והדלקת נרות למשך שמונה ימים. התקופה – תקופה קשה הייתה עבור עם ישראל. כלומר, עבור שלומי אמוני ישראל. היו שראו בה דווקא תקופה יפה, של קדמה והשתלבות במרחב. היוונים שלטו בארץ וניסו להטמיע את תרבותם בקרב היהודים, כפי שעשו בקרב עמים אחרים. רבים מהיהודים, ובתוכם רוב הכהנים המשרתים במקדש, נהו אחר תרבות יוון, נשבו בקסמה של הערצת החומר והגוף, וזנחו את תורת ה’ על כל המשתמע מכך. עוד מעט קט היה נראה, חלילה, כי לא יוותר זכר לתורת משה, לדרך ה’ שהנחילו אברהם, יצחק ויעקב, והתרבות, הדת, תפיסת העולם וצורת החשיבה היוונית תשלוט גם בקרב היהודים. קסמה של צורת החיים היוונית כבש את רובו המוחלט של העם, ונאמני התורה נחשבו למיעוט חשוך ופרימיטיבי, שעתיד להעלם במוקדם או במאוחר. מזכיר לכם משהו? מתתיהו הכהן, אשר השתייך לאותו מיעוט הולך ומתכלה, חש את הסכנה, נמלט מירושלים למודיעין ותכנן את מאבק ההישרדות של נאמני התורה. היוונים לא ותרו. הם הבינו את סוד הכח של אותו גרעין קשה והיו נחושים לשבור אותו. כאשר הגיעו למודיעין, בקשו דווקא ממנו שישמש דוגמא לאחיו ויזבח חזיר לאליל שהעמידו על הבמה. יהודי אחר, מתיוון, התנדב למלא את מקומו. אך לא איש כמתתיהו יסתפק בכך שלא הוא זה שמחלל שם שמים. הוא קם מתוך העדה כפנחס בשעתו, קבל עול מלכות שמים בפרהסיה, הצהיר אמונים לה’ ולתורתו, והרג את המתיוון ואת שליח המלך, תוך שהוא הורס את הבמה שהועמדה לעבודה זרה. אז ברח ביחד עם בניו וקומץ חסידים גיבורי חיל, ובכך למעשה החל מרד עקוב מדם שנמשך על-פני תקופה של כ-25 שנה עד לסילוק השלטון היווני מהארץ והקמת ממלכת החשמונאים. תוך כך הונחו יסודות רבים לצורך קיום התורה, וחלה תחיה רוחנית בקרב האומה, אשר הייתה בשפל המדרגה עד פרוץ המרד. כעת ננסה לנסוע במנהרת הזמן ולהעמיד את עצמנו באותו מקום. מבין כל אלו המדליקים נרות חנוכה, מדקלמים טקסטים שאינם מבינים ונואמים נאומים מלאי פאתוס על ‘נצחון האור על החושך’ – מי באמת מאמין שמתתיהו מייצג את האור? מי באמת מאמין, שמותר, ואף רצוי, להרוג אדם רק משום שהוא מאמין באמונה שונה משלך ואף מבטא את אמונתו במעשה פומבי? כבוד האדם וחרותו, כבר אמרנו? מי באמת מאמין, שצריך היה למסור את הנפש על-מנת לשמר את היהדות הישנה וה’חשוכה’ ולא להשתלב במרחב ולהיות חלק ממשפחת העמים? מי באמת מאמין, שאור התורה המבטא את צלם הא-להים שבאדם כמקור לכל הטוב שבו, עדיף על-פני היופי הנוצץ של תרבות יוון, אשר האדירה את האדם ואת גופו, כאשר נתקה אותו מאותו צלם, אשר דורש ריסון מוסרי, התגברות על תאוות ושלילת החושניות הבהמית שמאפיינת את תרבות המערב, אשר ירשה את תרבות יוון ומגלמת את אותם ערכים עד עצם היום הזה. מי באמת באמת מאמין, כי ערכי התורה עדיפים לאין ערוך על-פני ערכי אותה תרבות מערבית, כי הקדושה עולה בערכה על ה’זכות’ לעשות ככל העולה על רוחנו, כי ההבדלה בין ישראל לעמים עולה על ערך הדמוקרטיה והשויון, כי עול מלכות שמים עולה בערכו על הערצת האדם את עצמו, כי צורת החיים התורנית עולה בערכה על זו המערבית בכל היבט של החיים? האמת היא, שרבים מאלו שמדליקים נרות ושרים בחדוה ובניגון מתרונן “לעת תכין מטבח מצר המנבח” – היו מתחלחלים אילו שמו לב למוצא פיהם, ואולי היועמ”שית עוד תתחיל לחקור את מי ששר את הפיוט הנפלא הזה, שיש בו הסתה לביצוע טבח באויבינו. רבים הם אלו, שאילו ידעו מהי המשמעות האמיתית של חנוכה – היו מכנים אותו, ובצדק – ‘הנכבה של החילונים’. אך לפני שנאיר את חייהם של אחינו התועים, עלינו לשנן לעצמנו את משמעות הימים המופלאים הללו, כדי שלא נתבלבל בחושך האופף אותנו מכל העברים, ונבין כי תורתנו אינה רק קובץ דינים טכניים חסרי תוכן פנימי, אלא היא ביטוי של תפיסת חיים שלמה, שעלינו להאמין בה ולממש אותה בחיי המעשה – הן בחיי כל יחיד, והן בחיי האומה, בדרך לגאולת עולמים!
הכותב הוא הרב יהודה אפשטיין – יו”ר אגודת קדושת ציון, אגודת החרדים לדרישת ציון על טהרת הקודש. לקבלת מאמרי אקטואליה קצרים מדי יום ביומו לדוא”ל, שלחו בקשה בדוא”ל (גם הערות תתקבלנה בברכה) לכתובת: 1@קריאתשמע.ישראל או |
