הטור של אוריין בן אוליאל על בעלה שבכלא
עכשיו תירקב על לא עוול בכפך – ששש… זה הסוד ביני ובינך! אך לעולם כולו נכריז ונאמר – תפסנו הפושע הוא במאסר!
מערכת הקול-היהודי
ב’ תמוז תש”פ – 05:12 24/06/2020
זהו טור שכתבה אוריין, אשתו של עמירם בן אוליאל היושב מאחורי סורב ובריח ממתין לגזר הדין. זאת לאחר שהורשע בעבירות של רצח והצתה בכפר דומא על פי הודאתו שהוצאה תחת עינויים קשים במרתפי השב”כ. הפרשה זכתה לשם “פרשת העינויים”.
זה היה בוקר רגיל
השמש זרחה הכל היה כשורה.
עד שהגיעה ה’בשורה’
“את מבצעי דומה לא תפסנו”
הודיע ראש הצוות המגודל
“ובלחץ הציבורי אנו נתפסנו
כמה חבל”!
יש לחץ נורא מראש הממשלה!
שר הביטחון לא מפסיק להתקשר ולקטר
בג”צ חופר
והמזרח התיכון בוער!
וואי, רק שלא יקצצו לנו התקציב והמשכורות
יגידו שאין לנו באמת עבודה – איזו צמרמורת!
“חברה” – מכריז ראש הצוות בקול-
שר הביטחון אמר שצריך לעשות הכול!
לנו נחזיר הכבוד האבוד –
שלא יגידו שהלכנו לאיבוד!
לתפוס להכות ולענות את מי שנבחר
עד שיעשה מה שעליו נגזר!
נכון היה עדיף לתפוס באמת את הפושע,
אך גם אם נכריח אדם פשוט, להודות – מי באמת יודע?
אנחנו יודעים לעשות זאת בצורה מושלמת ובלי עקבות
בליווי פסיכולוגים, הפרקליטות וטובי המוחות.
לא לשכוח את הבריונים שלנו שאותנו לא מביישים.
עוד לא יצא מאצלנו גיבור אחד ששרד במרתפים.
נעשה הפקה מרהיבה לעיני כל!
כיצד (כביכול…) תפסנו את פושע דומא הגדול!
אז תקשיב טוב בחור עצור!
אתה בטח לא רוצה להיות מפורק ושבור
שים לב ל’מעמדי’ תראה איך אני נראה-
לי לא יהרוס אף אחד את הקרירה!
תבין, זה לא מעניין אותי איפה היית,
אתה תגיד שאת דומא עשית!
עכשיו נכנסים ארבעה חוקרים חסונים –
לעשות לך “טיפול פלסטי” בפנים.
לא כדי לך לסרב,
כי זה באמת נורא כואב,
אכן זה לא נעים, אך יש לך בחירה –
אתה תודה – בטוב או ברע!
אם תעז ולא תודה-
נשבור לך את העצמות כשאתה כבול לכיסא.
במשך שעות ארוכות-עם הראש ברצפה והגב מעוקם.
אתה כזה לא חכם!
אם תודה- נסגור העניין נפסיק בך להתעלל.
וואי די לבכות! תפסיק ליילל!!
אתה כמו חתלתול מפוחד!
לא נשאיר לך אפילו איבר אחד!
עדיף לך בכלא להינמק-
מאשר איתנו להתעסק.
אנו סיוטי האימה שלך- נמשיך להכות נרביץ ונבעט
נעקם את כולך במחשכים- לאט לאט.
אנו “נורא מצטערים” להכריח אותך להודות-
אך מה לעשות בחיים יש “סדרי עדיפויות”.
אתה עדיין בוכה? זה עוד כלום, זו רק ההתחלה!
בעוד שעה לא תצליח להוציא אפילו מילה!
עוד בעיטות ממוטי הגדול,
ושימי האגרופן תמיד מסדר הכול!
סטירה מצלצלת,
ו’לאטמה’ כוללת,
עכשיו תירקב על לא עוול בכפך –
ששש… זה הסוד ביני ובינך!
אך לעולם כולו נכריז ונאמר –
תפסנו הפושע הוא במאסר!
יש לך כיפה גדולה ופיאות,
ולך אנו יכולים לתפור את כל ההאשמות.
כי מי לצידך יעמוד! אני יותר משכנע!
איש שב”כ מלומד. לדבר טוב ומרשים אני יודע!
חומר החקירה בידי אסדר אותו כמו שצריך.
ומה שצריך לסנן אוציא ואעיף.
אף אחד לא יודע וכל האמצעים בידי.
ואם תאמר שעיניתי אותך ארים גבותי, אעקם את אפי.
מה פתאום הוא הודה מרצונו
[רק עזרתי לא להבין את מקומו…]
יכל הוא לבחור לא להודות.
[פשוט לא רצה שאשבור לא את כל העצמות.]
בחירה נבונה אני באמת מעריך.
אין מה לעשות להתפשר לפעמים צריך.
[הוא בכה כמו תינוק, אומלל שכמותו.
יש לו מזל שהודה אחרי כל השעות.
כבר כאבו לי הידיים והרגליים לתת לו מכות.]
ואז השופט עלי יסתכל בהתפעלות
כשאספר (אשקר) לו כיצד עלינו על הפעילות.
בגאווה אתרומם, ואנשא את ראשי.
ובחיוך מבויש אגיד שרק מילאתי את תפקידי.
עמירם ירקב חסר אונים.
ואותי יקפיצו בכמה דרגים!
השקט ישרור,
המחלקה נגד יהודים בשב”כ תירגע.
יש לנו קורבן-נסגר תיק דומא.
והפושע האמיתי? יצחק מכל ליבו.
יש לו כבר “מחליף” ואין איש חושד בו.
סוף.
או לא סוף?
“עד-מתי, רשעים יעלזו. יביעו ידברו עתק; יתאמרו, כל-פעלי און. עמך השם ידכאו; ונחלתך יענו. אלמנה וגר יהרגו; ויתומים ירצחו. ויאמרו, לא יראה-קה; ולא-יבין, א-לקי יעקב. בינו, בערים בעם; וכסילים, מתי תשכילו… ויהי השם לי למשגב; וא-לקי, לצור מחסי. וישב עליהם, את אונם וברעתם יצמיתם; יצמיתם, השם א-לקינו”.
מאתר הקול היהודי, כאן.