מתוך עלון הרב יהושע גריינימן על פרשת בא:
ולטטפת בין עיניך וגו’ (י”ג ט”ז), בגמ’ אמרינן טט בכתפי שנים וכו’, ולכאו’ צריך ביאור הכונה, ועיין דרשות ר”י אבן שעיב (מזמן הרשב”א) פרשת נח ושל”ה וגור אריה וט”ז ועוד, דר”ל שנשתרבב תיבות מלשון הקודש לבין העמים כדאיתא בגמ’ בכמה מקומות, ולא דח”ו מביאין מהן ראיות, וכעת ראיתי כתוב שמקרי דרדקי אחד שאל למרן ז”ל מה להסביר לתלמידיו ע”ז והשיב כנ”ל, א.ה. ז”ל ר”י אבן שועיב אבל דור הפלגה הכל היה שפה אחת ודברים אחדים והוא לשון הקדש כי כלם היו מדברים בו וכשנתפרדו בעונם נתקלקל הלשון ונתפרדו לשבעים אומות ולשבעים לשון, ונשאר לשון הקדש בישראל ובזרעם ואבדנו ממנו הרבה, ונשאר ממנו קצת בפי האומות, וזהו אמרם ז”ל ריש פרקין דסנהדרין טט בכתפי שתים פת באפריקי שתים, כי הוא לשון הקדש, וכן בראש השנה אמרינן שכן בערביא קורין לדכרא יובלא, כי חלילה שנלמוד מצותינו הקדושות מלשונות הגוים, ושנביא ראיה מלשונם הגרוע, אבל הוא לשון קדש נשאר בידם, והיתה הקבלה ביד חכמי ישראל כי אותו לשון הוא לשון הקדש, עכ”ל, ועי’ עוד בחו”ב מנחות ל”ד ב’ שכתוב בתוך הדברים והנה סבר ר’ עקיבא דלשון לטוטפת עצמו פירושו כמה בתים, ואין צריך למילף מרבויי, והוסיף עוד דאשכחן דטט ופת הם לשונות של שנים וכו’, עי”ש.