יהודה סגל בעד חוק חגורת בטיחות – חלקית

“הגיעו לחיידר בשלום”?! נכון, ולא “לשלום”. אינני פוסק הלכה, אבל הנהג, החברה, המנהלים והתלמוד תורה הם רוצחים. אם תהיה תאונה, הנהג פטור מלשלם, כיון ש”קים ליה בדרבה מיניה” – מקבלים רק את העונש החמור, והוא חייב מיתה. כל הלימוד מצוה הבאה בעבירה.

בבא קמא דף ס”א: המוסר עצמו למות על דברי תורה חייב מיתה.

לא הבנתי, אם אתם מתנגדים לציונות אז מותר לעבור על חוקי התנועה – שהם כמעט זהים בכל העולם המערבי?!

גדולי הפוסקים מתירים להתקשר למשטרה על נהגים שמפריזים במהירות. כמה וכמה מגדולי ישראל היו נזהרים להמתין לרמזור ירוק גם באמצע הלילה.

יש אינספור חוקים מרושעים ואוויליים כאחד, כולל גם חוקי תנועה ספורים.

חוק חיוב חגורת בטיחות על נהגים (לא על הנוסעים!) הוא אסון. מעבר לפגיעת המדינה בחירות הפרט, החוק עצמו גרם – עובדתית\היסטורית בכמה מדינות בארה”ב – ליותר הרוגים בתאונות. מכיוון שהנהג מוגן, הוא כבר לא נזהר מלמהר, ושיעור הנפגעים, במקום שיהיה רובו נהגים, הפך לרובו עוברי אורח, שאינם יכולים להיזהר ולהתגונן מפני בלוק מנוע מתכת. אף שיעור הנפגעים עלה מאז החוק ההוא.

אבל נקודות וקנסות עקב ריבוי נוסעים בצורה מסוכנת, עומדים במושבים, ולא חגורים  – שלא לדבר על ילדים רכים – הוא חוק צודק מאין כמוהו. הרי חלק מסיבת התנגדות לציונות בגלל ש”לקיחת גאולה בידיים” מסכנת חיי יהודים, כביכול. פקוח נפש דוחה את כל התורה כולה. “ונשמרתם מאד לנפשותיכם”… אז מה נשתנה?!

אם הבריטים או הערבים או בד”ץ עד”ח או בעלים פרטיים היו שולטים בכביש, הם לא היו מקפידים בתכלית על חוקי תנועה?!

בס”ד, יהודה סגל