כתב לי הרב חיים אינהורן שליט”א, וז”ל:
שמעתי ממו”ח ששמע מהגאון ר’ בייניש פינקל ר”י מיר, זללה”ה, שמה שהר’ שך חושב שאפשר לעשות שלום עם הערבים, זה רק מחמת שהוא גר בבני ברק, ומימיו לא ראה ערבי אמיתי, ‘אבל אנחנו ירושלמים’ מכירים אותם, ששלום יש איתם רק עם אתה דורך עליהם, אבל אם נותנים להם, הם ההפך מרימים ראש, ורק עושים יותר בעיות.
ויש נקודה אחרת, שהיא נכונה גם עד היום, ששמעתי כמדומני ג”כ מר’ בייניש זללה”ה, שעם הערבי הבודד השכן, יש בדרך כלל יחסי שכנות טובים, וזה נכון עד היום, ולכן אנשים חושבים שהערבים הם שקרנים, שמראים פני ידיד, ובליבם רצח.
והוא אמר שזה נכון שהם שקרנים, אבל בסיפור הזה, הם באמת היום ידידים, ומחר רוצחים, כי אצל כל הערבי יש את מה שהוא מוחמד הפרטי, ויש את מה שהוא חלק מהאומה הערבית, וביום יום מוחמד חבר של השכנים שלו, וביום שבו יש אירוע לאומי, הוא נהיה רק חלק מהלאום, ואין משמעות לחברות של מוחמד הפרטי, ודפח”ח.
ע”כ, והרשה לי לפרסם.