יש כמה מיני אדום – לא קשור למראות נדה הפעם

מה יותר אדום, ארגמן או תולעת שני

בשביל להקריב קרבנות צריך בגדי כהונה, ואחד מהבגדי כהונה זה אבנט, ובשביל אבנט צריך תכלת ארגמן ותולעת שני, כך נפסק כדעת רבי שאבנט הוא שעטנז, כדאיתא ביומא (דף יב עמוד ב)”כי אתא רבין אמר: אבנטו של כהן גדול ביום הכפורים – דברי הכל של בוץ, בשאר ימות השנה – דברי הכל של כלאים. לא נחלקו אלא באבנטו של כהן הדיוט, בין בשאר ימות השנה בין ביום הכפורים. שרבי אומר: של כלאים, ורבי אלעזר ברבי שמעון אומר: של בוץ”. ע”כ.

וקיי”ל הלכה כרבי מחבירו (עירובין דף מו ע”ב, וש”נ), וכן פסק הרמב”ם (הלכות כלי המקדש פרק ח הלכה א): “בגדי כהונה שלשה מינים, בגדי כהן הדיוט, ובגדי זהב, ובגדי לבן, בגדי כהן הדיוט הם ארבעה כלים כתנת ומכנסים ומגבעות ואבנט, וארבעתן של פשתן לבנים וחוטן כפול ששה והאבנט לבדו רקום בצמר”. עכ”ל.

וכתב הכסף משנה (שם, א): “בגדי כהונה ג’ מינים וכו’ בגדי כהן הדיוט הם ארבעה כלים וכו’. מפורשים בתורה. ומ”ש וארבעתן של פשתן וחוטן כפול ששה. בפרק בא לו (דף ע”ב). ומ”ש לבנים וכו’. ומ”ש והאבנט לבדו רקום בצמר. בפ”ק דיומא (דף י”ב:) כי אתא רבין אמר אבנטו של כ”ג בי”ה ד”ה של בוץ בשאר ימות השנה ד”ה של כלאים לא נחלקו אלא באבנטו של כהן הדיוט בין בשאר ימות השנה בין בי”ה שרבי אומר של כלאים ורבי אלעזר בר”ש אומר של בוץ וידוע שהלכה כרבי מחבירו”. עכ”ל.

וז”ל המשנה למלך (שם): “בגדי כהונה ג’ מינים כו’ וחוטן כפול ששה והאבנט לבדו רקום בצמר ע”כ. לא ידעתי למה לא ביאר לנו רבינו שהאבנט היה בו ד’ מינים דהיינו שש תכלת וארגמן תולעת שני וכל מין היה כפול ששה דנמצא דהיה כפול כ”ד חוטין, וכמו שביאר בסוף פ”ז שהפרוכת מכ”ד חוטין, וכן בפ”ט ביאר בבגדי כ”ג מכמה חוטין היה כל בגד ובגד, וא”כ היה לו ג”כ לבאר דגם כן באבנט. ובפירוש אמרינן בפרק בא לו (דף ע”א) דאבנט היו חוטיו כ”ד ואמרינן אלא דנין מאבנט ודנין בגד כו’, ומקרא מלא הוא בפ’ פקודי (שמות לט כט) ‘אֶת הָאַבְנֵט שֵׁשׁ מָשְׁזָר וּתְכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי’ וגו’. וכ”ת דס”ל דדין זה אינו אלא באבנטו של כ”ג אבל באבנט של כהן הדיוט לא היו מד’ מינים כי אם משנים דהיינו צמר ופשתים, זה אינו דהא למ”ד דאבנטו של כ”ג זהו אבנטו של כהן הדיוט אין שום חילוק ביניהם כלל וכמו שאבאר לקמן, ועוד דהיה לו לבאר דהאבנט היו חוטיו י”ב דהיינו שש דפשתים ושש דצמר ולומר דס”ל דבין הכל היה ו’ חוטין זו לא ידעתי מנין לו שהרי בכ”מ שהצריך הכתוב ג’ מינים או ד’ צריך ו’ חוטים מכל מין ומין ועוד דעדיין הדבר קשה דלמה לא ביאר באבנט של כ”ג שהיו בו ד’ מינין סוף דבר דברי רבינו צריכים אצלי תלמוד. וראיתי לרלב”ג בפ’ תצוה דאבנט של כהן הדיוט לא היה כי אם מין אחד של צמר ע”כ. ומדברי התוס’ בפ”ב דשבת (דף כ”א) ד”ה שמחת מוכח דאבנט של כהן הדיוט היו בו ג’ מינים של צמר שכתבו בסוף דבריהם דכיון שאין מן הפשתן אלא ברביע בטל בשאר מינין והוי כאילו אין בו פשתן כלל ע”כ וזה מבואר וכדכתיבנא”. עכ”ל.

כעת בעה”י יש לנו תכלת, אולם צריך לדעת כעת מה הצבע של ארגמן ותולעת שני.

הרמב”ם (הלכות כלי המקדש פרק ח הלכה יג) כתב שארגמן הוא אדום: “הארגמן הוא הצמר הצבוע אדום, ותולעת השני הוא הצמר הצבוע בתולעת”. השגת הראב”ד: “הארגמן הוא הצמר. א”א לי נראה ארגמן ארוג משני מינין או משלשה צבעין על כן נקרא ארגמן”.

תולעת שני זה קרמיל בלשון המקרא (דברי הימים ב, ב ו): “וְעַתָּה שְׁלַח לִי אִישׁ חָכָם לַעֲשׂוֹת בַּזָּהָב וּבַכֶּסֶף וּבַנְּחֹשֶׁת וּבַבַּרְזֶל וּבָאַרְגְּוָן וְכַרְמִיל וּתְכֵלֶת וְיֹדֵעַ לְפַתֵּחַ פִּתּוּחִים עִם הַחֲכָמִים אֲשֶׁר עִמִּי בִּיהוּדָה וּבִירוּשָׁלִַם אֲשֶׁר הֵכִין דָּוִיד אָבִי”.

דברי הימים (ב, ג יד): “וַיַּעַשׂ אֶת הַפָּרֹכֶת תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְכַרְמִיל וּבוּץ וַיַּעַל עָלָיו כְּרוּבִים”.

וקרמיז הוא בלשון תרגום, כך כתבו הגאונים והראשונים [התחיל מרב סעדיה גאון].

פירוש המשנה לרמב”ם (מסכת פרה פרק ג משנה ט): “שני תולעת הוא צמר צבוע ב”קרמז” ולכן מודיע שזה הגון האדום הוא צבע ה”קרמז” לא צבע הלכא או רכפה או פואה או זולתן מן הדברים המאדימים”. ע”כ.

ומפרשים שזה בא מכנימה שנמצא בעץ האלון, עי’ באריכות בספר “בעקבות התולעת שני הארץ ישראלית” של פרפ’ זוהר עמר.

אולם צריך לדעת מה זה ארגמן, והרמב”ם כתב שארגמן הוא אדום וכן תולעת שני הוא אדום, אולם צריך לדעת מה יותר אדום.

יש סתירות רבות בענין זה, עי’ בזה בקונטרס “מרכבו ארגמן” מאת הרב ישראל ראזענבערג מלייקווד.

ברמב”ן (במדבר ד ז) מבואר שארגמן הוא יותר אדום מתולעת שני: “והיה המכסה העליון בבגד תולעת שני שהוא מראה אדום, בעבור שהשולחן סימן לכתר מלכות שהוא במדת הדין, אבל הארון ומזבח הזהב בבגד תכלת למדה הכלולה מן הכל. ומזבח העולה בבגד ארגמן, שהוא אדום יותר מן הראשון, כי שם יזרק הדם כופר נפשם”. עכ”ל הרמב”ן.

וכן יש מן הבאים אחרי הרמב”ן שמעתיקים דבריו, אולם הדבר לא פשוט כלל.

ואחד מן הבעיות הגדולות בגלל שיש שני גרסאות בפסיקתא רבתי מה יותר אדום, בפסיקתא רבתי (איש שלום, פיסקא כ – פ’ מתן תורה) כתוב שארגמן יותר אדום פסיקתא רבתי: “מיד כשעלה משה למרום פתח הקדוש ברוך הוא שבעה רקיעים והראהו בית המקדש של מעלה והראהו ארבע ציבעונים שעשה מהם משכן שנאמר (שמות כו ל) ‘וַהֲקֵמֹתָ אֶת הַמִּשְׁכָּן [כְּמִשְׁפָּטוֹ אֲשֶׁר הָרְאֵיתָ בָּהָר’], אמר לפניו רבונו של עולם איני יודע דמות ארבע צבעונים, אמר לו חזור (לפניך) [לימינך], חזר וראה גדוד מלאכים שלובשים לבוש דומה לים, אמר לו זו היא תכלת, אמר לו חזור לשמאלך, חזר וראה אנשים לובשים לבוש אדום, אמר לו מה אתה רואה, אמר לו אנשים לובשים לבוש אדום, אמר לו היא ארגמן, חזר לאחוריו וראה גדוד שהם לובשים לבושים לא אדום ולא ירוק, אמר לו זו היא תולעת שני, חזר לפניו וראה לפניו גדודים שהם לבושים לבוש לבן, זו היא שש משזר”. ע”כ.

אולם בספר הנ”ל הביא גרסא אחרת מספר דברי הימים לירחמיאל מתקופה של תחילת אלף החמישי, ששם הביא גרסא שהופך ארגמן לתולעת שני, וז”ל: “‘וַהֲקֵמֹתָ אֶת הַמִּשְׁכָּן כְּמִשְׁפָּטוֹ אֲשֶׁר הָרְאֵיתָ בָּהָר’ (שמות כו ל), אמר לפניו רבש”ע איני יודע דמותן א”ל הקב”ה חזור לימינך חזר לימינו וראה מלאכים הלובשים לבוש הדומה לים אמר לו זה תכלת, אמר לו הקב”ה חזור לשמאלך חזר לשמאלו ראה מלאכים שהן לובשים לבוש לבן, א”ל זה שש, וחזר לפניו וראה מלאכים שהן לובשים לבוש אדום א”ל זה תולעת שני, א”ל הקב”ה חזור לאחוריך וראה מלאכים שהן לובשיםלבוש לא אדום ולא ירוק אמר לו זה ארגמן“. עכ”ל, העתק בשלימות ראה לקמן.

הכוונה לא אדום ולא ירוק, היינו בין זה לזה, רק שצריך לדעת מה זה ירוק.

אולם כעת נדון מה הגרסא הנכונה, שלפי המדרש של פסיקתא רבתי שנמצא לפנינו יוצא שארגמן הוא אדום מוחלט, ותולעת שני הוא בין אדום לירוק. ואילו לפי הגרסא שהובא בספר דברי הימים לירחמיאל, תולעת שני הוא אדום מוחלט, ואילו ארגמן הוא בין אדום לירוק.

ובספר מרכבו ארגמן הביא ראשונים ואחרונים לכאן ולכאן והכריע שתולעת שני הוא אדום מוחלט ואילו ארגמן הוא כתום [אראנש, orange].

ונראה להביא ראיה חזקה שתולעת שני הוא אדום מוחלט, וממילא ארגמן הוא לא מוחלט, וזה דלא כפשטות הרמב”ן. מהמשנה במסכת נגעים (פרק יא משנה ד) “הבגדים מיטמאין בירקרק שבירוקים ובאדמדם שבאדומים”. ובתוספתא (מסכת נגעים צוקרמאנדל, פרק א הלכה ה): “הבגדים והעורות מטמאין בירקרק שבירוקין ובאדמדם שבאדומים ואיזה הוא הירקרק שבירוקין ר’ אליעזר אומר כשעוה וכקורמל סומכס אומר ככנף טואס וכחוץ של דקל ואיזה הוא אדמדם שבאדומים כזהורית יפה שבים“.

וברמב”ם (הלכות טומאת צרעת פרק יב הלכה א) העתיק זה רק שהשמיט מילה “שבים”, וז”ל: “צרעת בגדים כגריס כצרעת אדם אבל פחות מכגריס טהור, ושלשה סימני טומאה יש בהן ירקרק אדמדם והפשיון ושלשתן מפורשין בתורה, ירקרק הוא הירוק שבירוקין שהוא ירוק הרבה ככנף הטווס וכהוצי הדקל ואדמדם הוא אדום שבאדומים שהוא אדום הרבה כזהורית יפה“. עכ”ל. ולומדים מזה שזהורית יפה הוא אדום חזק מאוד.

ומצאנו בספרא (מצורע פרשה א עד פרק א יד) שתולעת שני הוא כזהורית יפה, וז”ל: “ושני יכול פיקס תלמוד לומר תולעת אי תולעת יכול אחד מן הצבעים תלמוד לומר ושני הא כיצד זו זהורית טובהיוחנן בן דהבאי אומר ושני תולעת שני שבתולעת”. ע”כ.

(עי’ עוד בביאור הספרא הזה במאמר תכלת טעמה פסלה).

וא”כ רואים שתולעת שני היא זהורית טובה, ובפשטות זהורית טובה וזהורית יפה הוא אותו דבר, וא”כ נלמד, שתולעת שני שהוא זהורית טובה, הוא אדום שבאדומים היינו אדום חזק, שהרי זה הפירוש של הנגע של בגדים ובתים “אדמדם” שהוא כזהורית טובה וזה אדום שבאדומים.

וממילא נלמד שעיקר הגירסא במעשה של ארבע מלאכים כגרסא של ספר דברי הימים לירחמיאל שתולעת שני יותר אדום מארגמן וא”כ ארגמן הוא בין אדום לירוק.

רמב”ם (הלכות פרה אדומה פרק ג הלכה ב): “ואח”כ נוטל עץ ארז ואזוב אין פחות מטפח וצמר צבוע בתולעת משקל חמשה סלעים ואומר לעומדים שם, עץ ארז זה עץ ארז זה עץ ארז זה, אזוב זה אזוב זה אזוב זה, שני תולעת זה שני תולעת זה שני תולעת זה שלש פעמים על כל אחד ואחד, והן אומרין לו הין הין הין שלש פעמים על כל אחד ואחד.

“וכל כך למה לפי שמיני ארזים שבעה הן ומיני אזוב ארבעה והצבוע אדום יש שצובעין אותו בפואה ויש שצובעין אותו בלכא ויש שצובעין אותו בתולעת והתולעת היא הגרגרים האדומים ביותר הדומים לגרעיני החרובים והן כמו האוג ותולעת כמו יתוש יש בכל גרגיר מהן ולפיכך מודיע לכל ומגלה להן שאלו הן המינים האמורים בתורה”. עכ”ל הרמב”ם.

ומן הרמב”ם כאן גם מבואר ש”לכא” הוא פחות אדום מתולעת שני, והרי כתב הרמב”ם בפירוש המשנה (מסכת כלאים פרק ט) שארגמן נעשה מ”לכא”: “תכלת הוא הצמר הצבוע “אזרק”. וארגמן “ארגואן” והוא הצמר הצבוע ב”לך”. ותולעת שני הוא הצמר הצבוע ב”קרמז”. עכ”ל.

ומכיון שכתוב ברמב”ם בפירוש המשנה שארגמן הוא לכא, ואילו בהל’ פרה אדומה כתב שתולעת שני הוא יותר אדום מלכא, יכולים ללמוד שתולעת שני הוא יותר אדום מארגמן.

[הג”ה, מה שכתב הרמב”ם שארגמן נעשה מצבע לכא, הוא לא דבר מוסכם, שביוספוס פלביוס(קדמוניות היהודים 3 7, 7) כתב שארגמן עושים מפורפורא, אף שאחרי הבירור כיום של התגלות התכלת יוצא שתכלת עושים מן הפורפורא, יש לומר שיודע שיש כמה סוגים של פורפורא (ארגמונים בעברית) ארגמון קהה קוצים, ארגמון חד קוצים, ארגמון אדומת הפה, ידוע שהתכלת עושים מארגמון קהה קוצים, ואילו ארגמון חד קוצים יש לו יותר חלקי אדמומית, וממילא ניתן לומר שמה שכתב יוסף פלביוס שצבע ארגמן עושים מפורפורא, הכוונה על חד קוצים, אולם צריך בפועל לראות אם באמת היום ניתן להוציא סוג של אדום מארגמון חד קוצים.

וכן יתכן מאוד שאין תנאי בארגמן שצריך חומר מסוים, שהרי בתוספתא (מנחות פ”ט הל’ ו) נותן תנאים לצבעים רק לתכלת ולתולעת שני ולא לארגמן: “תכלת אין כשרה אלא מן החלזון הביא שלא מן החלזון פסולה, שני תולעת מן התולעת שבהרים הביאה שלא מן התולעת שבהרים פסולה”. ע”כ. עי’ בזה בספר “משיכיר” (יצא לאור פרשת שלח לך תשע”ו ע”י אגודת פתילת תכלת, עמוד 483). ע”כ ההג”ה].

העתק בשלימות מספר דברי הימים לירחמיאל (עמוד 183): “פתח לו הקב”ה שבעה רקיעים והראה לו בית המקדש של מעלה, והראה לו ארבעה מיני צבעונין שמהם נעשת המשכן שנ’ והקמת את המשכן כמשפטו אשר הראת בהר (שמות כו ל) אמר לפניו: רבונו של עולם איני יודע דמותן. אמר לו הקב”ה: חזור לימינך. חזר לימינו וראה מלאכים שהן לובשין לבוש הדומה [ל]ים. אמר לו: זה תכלת. אמר לו הקב”ה: חזור לשמאלך, חזר לשמאלו. ראה מלאכים שהן לובשין לבוש לבן. אמר לו: זה שש. וחזר לפניו וראה מלאכים שהן לובשין לבוש אדום, אמר לו: זה תולעת שני. אמר לו הקב”ה: חזור לאחורך, וחזר לאחוריו וראה מלאכים שהן לובשים לבוש לא אדום ולא יר[ו]ק. אמר לו: זה ארגמן”. עכ”ל.

ועי’ בחיד”א בספרו עין זוכר שכתב שאין לסמוך על ספר פסיקתא רבתי שהוא מלא טעויות: “אמנם אעיקרא אין להשגיח בפסיקתא רבתי כי כלה מלאה טעיות חסיר יתיר חליף כנודע למי שרגיל בה. ובודאי נסח המכילתא עיקר. ועיין מה שכתבתי בעניותי בקונטריס אחורי תרעא דף קפד ע”א בס”ד”. עכ”ל.

צבע ארגמן

אחרי אשר ביארנו שהגירסא הנכונה בפסיקתא רבתי שארגמן הוא לא אדום ולא ירוק, והכוונה שזה בין זה לזה, צריך לבאר לאיזה כיוון של ירוק.

הנה ירוק יכול להתפרש כמו שאנו אומרים ירוק (גרין), או שזה צהוב או כחול (עי’ יו”ד סי’ רפב).

שולחן ערוך (יורה דעה הלכות נדה סימן קפח סעיף א): “כל מראה אדום בין אם הוא כהה הרבה או עמוק טמאים. וכן כל מראה שחור. ואין טהור אלא מראה לבן וכן מראה ירוק אפילו כמראה השעוה או הזהב וכ”ש הירוק ככרתי או כעשבים. (מרדכי). הגה: וכן מראה שקורין בלשון אשכנז בלו”א בכלל ירוק הוא”. ע”כ.

והיינו לאיזה כיוון דומה ארגמון, מה שאינו לגמרי אדום, האם לכיוון צהוב שזה בין אדום לצהוב היינו כתום, או לכיוון כחול שזה בין אדום לכחול וזה סגול, או לכיוון ירוק כעשבים (איני יודע איזה צבע יוצא מזה).

ויש להביא ראיה מן הפסוק (שיר השירים ז ו) “רֹאשֵׁךְ עָלַיִךְ כַּכַּרְמֶל וְדַלַּת רֹאשֵׁךְ כָּאַרְגָּמָן מֶלֶךְ אָסוּר בָּרְהָטִים”. ופשטות ‘רֹאשֵׁךְ כָּאַרְגָּמָן’ זה כמו ג’ינג’י, וזה מעין כתום שזה שייך להיות אדם ששערותיו אדומים, אבל לא מצאנו בני אדם ששערותיו סגולים.

אולם צריך לבדוק אם מ”לכא” שהוזכר ברמב”ם שזה ארגמן שייך לעשות כתום או דומה לזה.

ומה שיוצא מתולעת שני היינו קרמיז עי’ בספר תולעת שני מפרופ’ זוהר עמר, יש שהוא כתום (תמונה 24) ויש שהוא אדום ממש (תמונה 22 23) ובפשטות צריך לעשות אדום ממש.

באתי לעורר, והשאר, אחרים יגמרו. וע”ע מאמר דיני אבנט.

נכתב בעזהי”ת ע”י מורנו הרב שליט”א 

כ”ה אייר תשע”ו