כלכלת ארץ ישראל – נתונים

לרגל הבחירות הקרבות מפרסם “בלומברג” מאמר המשבח את הכלכלה הישראלית. הנה קטעים בתרגום חופשי שלי:

התוצר הלאומי הגולמי (תל”ג) עלה בשיעור שנתי ממוצע של 3.69% מאז שנת 2000, האינפלציה זניחה בשיעור 1.57%, והאבטלה ירדה ל- 3.7% – מחצית האבטלה הממוצעת בתקופה.

בישראל 8.4 מיליון תושבים (8.8 לפי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה), קצת יותר מאשר בשוויץ, קצת פחות מאשר באוסטריה – אך ישראל צמחה יותר ממדינות מבוססות אלה. מאז זכתה ישראל למעמד של מדינה מפותחת ב- 2009, הצמיחה המצטברת הייתה 69%, פי 17 מאשר אוסטריה ופי 3 מאשר שוויץ.

[אוכלוסיית ישראל גדלה מ- 1998 עד 2017 בכ- 45%, הרבה יותר מאשר שוויץ או אוסטריה, וזה מסביר חלק מהגידול בתמ”ג. יעקב].

בין 36 הכלכלות המפותחות שבארגון OECD, הצמיחה בישראל צפויה להיות במקום השני בשנת 2020. השנה ישראל תחלוק את המקום ה- 4 יחד עם צ’ילה עם צמיחה של 3.6%.

לעומת זאת שיעור העוני בישראל, 17.7% הוא השני הגבוה ב- OECD, זאת בגלל שחלק גדל מהאוכלוסייה – החרדים – מסרבים לעבוד. יש חוסר שביעות רצון מהתשתיות, מהצפיפות בבתי חולים, ומהכלכלה ה”דואלית” שבה שני שליש מהעובדים משתכרים פחות מהמשכורת הממוצעת.

המרוויחים הגדולים בעשור האחרון היו בעלי הבתים והדירות – מחירי הבתים עלו ב- 88%, מקום ראשון בעולם, בהרבה. (מקום שני ניו זילנד – 51%, מקום שלישי שוויץ – 39%). השקל הפך למטבע חזק, והתחזק ב- 8% לעומת הדולר ב- 10 השנים האחרונות – הפרנק השוויצרי עלה ב- 16%, אך האירו הפסיד 12% לעומת הדולר. יציבות השקל והכלכלה בכלל מתבטא גם באימון שרוכשים לישראל שוקי האשראי. לפני 2014 ישראל נאלצה לשלם ריבית על החוב החיצון בשיעור גבוה יותר ב- 1.9% מריבית אג”ח ממשלת ארה”ב, המגמה התהפכה מאז, והיום ישראל משלמת לנושיה ריבית נמוכה ב- 0.55% מאשר ממשלת ארה”ב.

במאמר אחר, גם ב”בלומברג” הנתונים דומים – צמיחה של 3.3% ממוצע מאז 2000, אינפלציה 1.2% ואבטלה 4.1%. נקודות חולשה הם התשתיות – הפקקים בכבישי ישראל הם הגרועים ב- OECD, ושוב – הצפיפות בתי החולים. במאמר זה הכתב גם מציין עובדה נכונה – אין למפלגות האחרות תכנית כלכלית אחרת, שונה, מאשר הדרך שהביאה להצלחה ב- 15-20 השנים האחרונות.

אלה הנתונים – לפי “בלומברג”, שהוא מקור מהימן ומדויק. זאת לא תעמולת בחירות.

הצמיחה הכלכלית היפה לא צריכה לגרום לנו להחמיא יותר מדי לעצמנו או לממשלתנו ולחשוב שהמדיניות הממשלתית החכמה היא הסיבה היחידה לצמיחה. הנה כמה סיבות אובייקטיביות שגרמו לצמיחה (התעשרות) יותר גבוהה בישראל ביחס לשוויץ או אוסטריה.

1. התחלנו מבסיס יותר נמוך. המדיניות הבולשביקית-סוציאליסטית של ממשלות ישראל בעבר גרמו לכך שהתמ”ג ורמת החיים בישראל היו הרבה יותר נמוכים בעבר מאשר באירופה. הצמיחה היא דבר יחסי, מדינות אירופה היו עשירות כבר ב- 2000, אנו עדיין לא. מכאן הצמיחה הגבוהה יחסית שלנו. המדינות שצומחות הכי הרבה באירופה (וצומחות יותר מהר מאתנו) הן פולין, סלובניה וסלובקיה – כולן מדינות קומוניסטיות לשעבר שהחלו צמיחתן מבסיס נמוך.

הנה הנתונים: שוויץ: תמ”ג לנפש – בשנת 2000 היה 35 אלף דולר, ב- 2018 62 אלף דולר; באוסטריה עמד התמ”ג לנפש בשנת 2000 על 24 אלף דולר וב- 2018 על 48 אלף דולר. בישראל ב- 2000 18 אלף דולר ובשנת 2018 38 אלף דולר. עם כל הצמיחה המהירה עליה זכינו לטפיחה על השכם, אנו עדיין מפגרים במידה ניכרת אחרי שוויץ ואוסטריה. עדיין לא תוקנו קלקולי הכלכלה הבולשביקית.

2. עלייה באוכלוסייה. באוסטריה האוכלוסייה גדלה בכ- 9.6% מאז 2000, בשוויץ ב- 17.5% ואצלנו ב- 38.5%. העלייה הגדולה מברה”מ לשעבר חוללה פלאים אצלנו. אוכלוסייה גדולה יותר (בייחוד אוכלוסייה איכותית) יוצרת וצורכת יותר, היא לבדה גורמת לצמיחה בתל”ג. בונוס נוסף אצלנו היא העלייה של אילי הון כמו רומן אברמוביץ’, לב לבייב, גאידמק ורבים, רבים אחרים. אנשים עשירים שעולים ארצה, או רק רוכשים דירות ועסקים בישראל, תורמים הרבה לצמיחה הכלכלית.

3. הגז. גילוי מרבצי הגז והנפט בים התיכון וניצולם גרם לכלכלת ישראל קפיצת מדרגה.
יהיו אשר יהיו הגורמים, טוב לדעת שגם בישראל שנת 2018 הייתה “השנה הטובה בהיסטוריה“.

יעקב

הירשמו כאן לקבלת התראה על כתבה חדשה