לא ישבו בארצך פן יחטיאו אתך לי, כי תעבד את אלהיהם כי יהיה לך למוקש

רמב”ם איסורי ביאה פרק י”ב ד’-ח’:

כל הבועל כותית בין דרך חתנות בין דרך זנות אם בעלה בפרהסיא והוא שיבעול לעיני עשרה מישראל או יתר אם פגעו בו קנאין והרגוהו הרי אלו משובחין וזריזין ודבר זה הל”מ הוא ראיה לדבר זה מעשה פנחס בזמרי. לא פגעו בו קנאים ולא הלקוהו ב”ד הרי עונשו מפורש בדברי קבלה שהוא בכרת שנאמר כי חלל יהודה קדש י”י אשר אהב ובעל בת אל נכר יכרת י”י לאיש אשר יעשנה ער ועונה אם ישראל הוא לא יהיה לו ער בחכמים ולא עונה בתלמידים ואם כהן הוא לא יהיה לו מגיש מנחה לי”י צבאות הנה למדת שהבועל כותית כאילו נתחתן לעכו”ם שנאמר ובעל בת אל נכר ונקרא מחלל קדש ה’.

עון זה אע”פ שאין בו מיתת ב”ד אל יהי קל בעיניך אלא יש בו הפסד שאין בכל העריות כמותו שהבן מן הערוה בנו הוא לכל דבר ובכלל ישראל נחשב אע”פ שהוא ממזר והבן מן הכותית אינו בנו שנאמר כי יסיר את בנך מאחרי מסיר אותו מלהיות אחרי י”י. ודבר זה גורם להדבק בגוים שהבדילנו הקב”ה מהם ולשוב מאחרי י”י ולמעול בו.