הנחשול הכלכלי שבאופק עלול להסתיים ב”תסמונת ארגנטינה” – משבר מתגלגל לאורך שנים. זו הזדמנות להתנער מבוץ העיוותים במשק, למימוש הפוטנציאל להיות מהמדינות העשירות בעולם.
כאשר פוליטיקאים מחליטים לפזר כסף (של אחרים) כדי להשקיט זעם המוני קיים או צפוי – נוצרת דינמיקה בלתי נמנעת: תמיד יתעורר סקטור ש”קופח” בסיבוב החלוקה הקודם, ככל שיחלקו יותר – כן יתארך התור לקבלת כסף, ככל שיוגדרו קריטריונים לזכאות לכסף כן ירבו האנשים ש”יוכיחו” את זכאותם, ככל שסכומי הכסף שיחולקו יצמחו – אף אחד לא יהיה מרוצה. מובטחת מערבולת סוערת שתטביע בבוץ את המשק הישראלי לשנים רבות. כל אחד מ-52 שרים וסגנים יחלק “תקציבים” למען ביצור עתידו הפוליטי.
דוגמית קטנה של ערב הקמת הממשלה: עשרות אלפי נכי צה”ל קיבלו הודעת SMS מאגף השיקום של משרד הביטחון כי “המאמצים הצליחו” וכל נכי צה”ל (כולל מי שנפל ונחבל במדרגות ליד המעלית בקריה) יקבלו “מענק קורונה” של 500 שקלים לחשבון הבנק. הכסף כבר נכנס.
הנחשול הכלכלי שבאופק עלול להסתיים ב”תסמונת ארגנטינה” של משבר כלכלי שמתגלגל לאורך שנים. מכיוון שמסוכן להתנבא על עיתוי “משברים”, נציג את החיובי: ההזדמנות להתנער מבוץ העיוותים במשק הישראלי, הזדמנות למימוש הפוטנציאל הקיים לחבור אל צמרת המדינות העשירות בעולם.
הדרך שנציע לא תמנע את המשבר הבלתי נמנע, אך תקצר אותו ותזניק את כלכלת ישראל. זו הדרך בה בחרה גרמניה ההרוסה, לאחר מלחמת העולם השנייה: ויצרה את המיתוס המכונה “הנס הגרמני”.
הפיתוי הפוליטי לנסות לדחות משבר באמצעות פיזור כסף על חשבון העתיד היא הדרך “המעשית” והמועדפת על ממשלה מכהנת, לא רק בישראל. אצלנו, הפיתוי הפוליטי גובר לנוכח הסכם גנץ-נתניהו.
לנתניהו כפוליטיקאי כדאי לפזר מתנות “כסף עכשיו” לכככולם, כך ייזכר בשנה וחצי הראשונות כמלאך מיטיב. חישוב פוליטי סביר מעלה כי מי שיצטרך להתמודד עם התוצאות ההרסניות יהיה בני גנץ בתורו, בעוד שנה וחצי. התמריץ הפוליטי לגנץ הפוך: רפורמות מכאיבות עכשיו תחת נתניהו “הרשע”. התוצאות החיוביות יפרחו בעוד כשנה וחצי בקדנציה של גנץ, יזקפו לזכותו, ויזכרו לעד כ”אביב של גנץ”. כמובן שקיים גם פתרון פוליטי פשוט יותר: שניהם יפזרו כסף – כל אחד בתורו. הקריסה (אולי) תידחה “לעתיד”.
הנה פתרון “בית הספר” ברוח התומכים בחופש כלכלי. לא סופי ולא מושלם:
“אזרחי ישראל…”
העידן החדש בכלכלה צריך להתחיל בדוגמה אישית. על ראש הממשלה להכריז דרמטית בשעה 8 בערב בזו הלשון:
“אזרחי ישראל, ממשלת ישראל קיבלה החלטה שמנוגדת לדרך המסוכנת בה בחרו מדינות המערב. כך עשינו גם במשבר 2008 ודילגנו בהצלחה על המשבר שהכה בכל העולם, משבר שהעולם לא נחלץ ממנו עד ערב מגפת הקורונה. הדרך בה בחרנו תקצר את ייסורי המשבר הכלכלי הצפוי ותעלה את ישראל על מסלול מהיר של צמיחה כלכלית והעלאה של רמת החיים.
הצעד הראשון מחייב דוגמה אישית. לפיכך, החל ממשכורת חודש מאי, יקוצץ בשליש השכר של נשיא המדינה, ראש הממשלה, שרים וחברי הכנסת, גמלאי הכנסת, שופטי בית המשפט העליון וגמלאי בתי המשפט, נגיד בנק ישראל, קציני המטה הכללי של צה”ל כולל קצינים בכירים גמלאים, כך גם בצמרת המשטרה.
בשבועות הקרובים נודיע על המשך של צעדים דרמטיים לא-פחות. עד כאן שלב הדוגמה האישית.
בחלוף שבועיים…
הדרך לחידוש מהיר של הצמיחה בכל תחומי הכלכלה היא הסתמכות על תושייתם של אנשים במקום על “חוכמת” השלטון המרכזי. המדינה חייבת עכשיו, יותר מתמיד, להסיר באבחת סכין את כבלי שליטתה הריכוזית בכלכלה ולאפשר ליוזמה של הפרט להזניק אותנו קדימה. זו הזדמנות היסטורית להזניק את ישראל למעמד של המדינה העשירה בעולם. לאמץ את המודל של השתקמות גרמניה ההרוסה לאחר מלחמת העולם השנייה.
לא נציג את מלוא יריעת הרפורמות הנדרשת, יישומן כלל אינו פשוט, הנה ארבעה צעדים מהירים יחסית, על גבול הדמיון בימים כתיקונם (וכנראה גם עכשיו):
השעיה של שנתיים לחוקי העבודה
בזמן עריכת כתבה זו פורסם כי “הושג” הסכם קיבוצי בברכת מזכיר ההסתדרות: 700 אלף מעובדי הסקטור הציבורי שמוגדרים כ-“לא חיוניים” ויושבים בבית ימשיכו לקבל שכר מלא…
לא ניתן ליישם רפורמה משמעותית במדינת ישראל תחת חקיקת העבודה שהצטברה עם השנים. התכלית העיקרית של חוקי העבודה היא לאפשר תשלומי שכר ללא קשר לתועלת למעסיק מהעבודה שבוצעה. חוקי העבודה כופים אפילו תשלום שכר ותוספות שכר תמורת אפס תועלת. אפילו ניסיון להפוך שירותים ממשלתיים מיושנים לדיגיטאלים און-ליין ולנגישים למיליוני אזרחים – יכשלו. עובדי המדינה, בגיבוי ההסתדרות ובתי הדין לעבודה, ישביתו הכול אם לא תובטח להם תוספת שכר. כך היה תמיד: עובדי הטאבו שבתו כאשר משרד המשפטים רצה לאפשר גישה לטאבו באינטרנט (2014), עובדי רשות האכיפה שבתו נגד רפורמה של דיונים בוידיאו (2018) – שבתו וקיבלו תוספת שכר, הדוגמאות רבות.
הצעד הראשון להחזרת אנשים למעגל העבודה בישראל הוא ביטול חקיקת העבודה. החלפת חוקי העבודה בהסכמים מרצון בין עובדים למעסיקים: ביטול שכר מינימום, מותר “להרע תנאים”, ביטול “קביעות”, איסור מוחלט על שביתה בסקטור הציבורי ובכל גוף שנסמך לתקציב המדינה (בדומה לאיסור שביתות במשטרה ובצבא) – מי שחשובה לו “זכות השביתה” שיעבור לסקטור הפרטי. בסקטור הציבורי אין בצדו השני של המתרס מעסיק שהכסף יוצא מכיסו, אין איזון לכושר הסחיטה.
צעד זה יאפשר ליזמים ליצור מקומות עבודה חדשים גם בשכר התחלתי נמוך. שיעלה במשך הזמן ככל שהביקוש לעובדים יגדל. מעסיקים לא יחששו לשכור עובדים ו”להיתקע אתם” כאשר העסק בקשיים. עובדים מיותרים יפוטרו, עובדים בעלי תפוקה נמוכה – ייתכן שימשיכו לעבוד אך שכרם יותאם לתועלת שהעסק מפיק מתוצרי העבודה של העובד, עובד שחשיבותו למעסיק גבוהה – קרוב לוודאי ששכרו יגדל.
עובד שיפוטר ממקום עבודתו בשנתיים הקרובות יהיה זכאי לפיצויי פיטורים על פי ממוצע שכרו בשנת 2019. הפיצויים ישולמו מתוך קרן הפיצויים שנצטברה לזכותו ואם תחסר – ישלים הביטוח הלאומי את החסר, לא המעסיק ישלם את השלמת פיצויי הפיטורים.
כך תגדל תפוקת העובד הישראלי שנמצאת כיום בתחתית מדינות המערב.
קיצוץ שכר וגמלאות לעובדי “השירותים הציבוריים”
רובו של תקציב המדינה מממן הוצאות שכר ופנסיה. הוצאות השכר בשירות המדינה עמדו בשנת 2018 על כ-184 מיליארד שקלים וזה עוד לפני הצ’ופרים האחרים (רק עובדי מדינה ישירים, לא כולל גמלאות). בכלל ה”שירותים הציבוריים” מועסקים כ-1.5 מיליון עובדים.
תשלומי הגמלאות במסגרת “הפנסיה התקציבית” עומדים על כ- 25 מיליארד שקל לשנה. פנסיה מתקציב המדינה שהגמלאים לא הפרישו עבורה ממשכורתם בעבר. המשמעות: כל משפחה בישראל משלמת כ- 1,000 ₪ בחודש כדי לממן את אותה פנסיה תקציבית ל”זכאים”.
אנחנו יודעים שרוב משרדי הממשלה מיותרים, כך גם מוסדות ציבוריים אחרים – קיומם “הכרחי” בעיקר משיקולים פוליטיים – שינוי שנדחה לעתיד. השכר בסקטור הציבורי צמח עם השנים מכוח חוקי עבודה שניתקו כל קשר בין עבודה לתגמול, בין נחיצותו של העובד לבין שכרו. שינוי שיטת השכר בסקטור הציבורי הוא נושא מורכב ונשאיר גם אותו לעתיד. אבל עד אז…
90 יום ממועד הכרזה זו ייכנס לתוקף קיצוץ מדורג של שכר וגמלאות בסקטור הציבורי. הקיצוץ בדרגות הגבוהות יגיע עד לשליש מהשכר. הקיצוץ בדרגות הנמוכות יהיה מזערי. ראו טבלאות שכר לדוגמה בסוף הכתבה. שימו לב לתאריך בטבלה – אלה טבלאות ישנות! המצב היום נבזי יותר.
השופט הגמלאי ייאלץ לגמור את החודש עם 40,000 ₪ במקום עם 60,000. חבר כנסת שהוא במקרה גם רמטכ”ל (לשעבר), ויש כמה כאלה… יצטרכו להסתדר עם 60,000 ₪ לחודש במקום 90,000 (משכורת מהכנסת ופנסיה מצה”ל). “ייפגעו” גם הנתב בנמל אשדוד (98,000 ₪ לחודש) והספרנית בבנק ישראל.
כך גם כל עובדי השירותים הציבוריים האחרים: רופאים, עובדי הנמל, עובדי חברת חשמל ו”מקורות”, רשות שדות התעופה, הסגל הבכיר באוניברסיטאות, בכירי השלטון המקומי והממסד הדתי וכן יתר החברות הממשלתיות והמוסדות נתמכי תקציב המדינה.
הקיצוץ בשכר יאפשר הקטנה מקבילה של תקציבי התמיכה בכל המוסדות והגופים שסמוכים לתקציב המדינה. בשלב זה לא נבדוק את עצם נחיצות קיומם של המוסדות, נמשיך להתמודד עם הנטל על משלם המיסים.
בשנתיים הקרובות תוקפא מצבת כוח האדם בסקטור הציבורי, לא יתווספו עובדים חדשים במקום עובדים שיפרשו, תתאפשר ניידות בין משרדי ממשלה (ללא “פיצוי”).