לעג מלעגי שפה בגרד”ל

אין פנאי לערוך ולהגיה את הדברים הבאים, אבל נלאתי כלכל ולא אוכל. הגירסה הקצרה: אמנם נכון מאד שאין “להתגייס”, אבל חובה להגן על עם ישראל כפשוטו בהרבה מאד דרכים לכל מי שהיכולת בידו. ו”כל מקום שיש שפיכות דמים אין חולקין כבוד לגרד”ל”.

בתגובה לכתבות הראשונות נגד הרב דוב לנדא, העירוני שלא ראוי להשיג אנונימית (כאילו יש ברירה!). באמת מותר כיון שאין כאן גלוי חדשות והנידון פרסם דברי עצמו, רק הסבר עובדות ידועות באור אחר.

ובדרך רמז, אדרבא, המחוסר “שם” כאן זה הגרד”ל וכמ”ש הרב יצחק ברנד שליט”א במקו”א:

“והדבר פשוט, שאם פוסק לפי המציאות של פעם ולא לפי המציאות של עכשיו אין זה שופט שבימיך, אלא שהוא רק חי בימיך אבל באמת הוא שופט של דור שעבר.”

כבר כתבנו בענין מכתב הקודים:

הרב דוב לנדא מדבר בקודים

[*] ז”ל השגת הראב”ד על הקדמת ספר יד החזקה (וכמובן, תירוצי המפרשים בדעת הרמב”ם לא שייכים כאן):

השגת הראב”ד – א”א, סבר לתקן ולא תיקן, כי הוא עזב דרך כל המחברים אשר היו לפניו, כי הם הביאו ראיה לדבריהם, וכתבו הדברים בשם אומרם, והיה לו בזה תועלת גדולה, כי פעמים רבות יעלה על לב הדיין לאסור או להתיר, וראייתו ממקום אחד, ואילו ידע כי יש גדול ממנו, הפליג שמועתו לדעה אחרת, היה חוזר בו. ועתה לא אדע למה אחזור מקבלתי ומראייתי בשביל חבורו של זה המחבר. אם החולק עלי גדול ממני, הרי טוב, ואם אני גדול ממנו, למה אבטל דעתי מפני דעתו. ועוד, כי יש דברים שהגאונים חולקים זה על זה, וזה המחבר בירר דברי האחד וכתבם בחיבורו, ולמה אסמוך אני על ברירתו, והיא לא נראית בעיני, ולא אדע החולק עמו, אם הוא ראוי לחלוק אם לא. אין זה אלא כל קבל די רוח יתירא ביה.