מסילת ישרים פרק ה’:
והמפסיד השלישי הוא החברה, דהיינו, חברת הטפשים והחוטאים, והוא מה שהכתוב אומר ‘ורועה כסילים ירוע’. כי הנה אנחנו רואים פעמים רבות אפילו אחר שנתאמת אצל האדם חובת העבודה והזהירות בה, יתרפה ממנה או יעבור על איזה דברים ממנה כדי שלא ילעגו עליו חבריו או כדי להתערב עמהם, והוא מה ששלמה מזהיר ואומר ‘ועם שונים אל תתערב’. כי אם יאמר לך אדם, לעולם תהא דעתו של אדם מעורבת עם הבריות, אף אתה אמור לו, במה דברים אמורים, בבני אדם שעושים מעשי אדם, אך לא בבני אדם שעושים מעשי בהמה. ושלמה מזהיר ‘לך מנגד לאיש כסיל’. ודוד המלך אמר ‘אשרי האיש אשר לא הלך וגו’, וכבר פירשו, זכרונם לברכה אם הלך, סופו לעמוד. ואם עמד, סופו לישב. ואומר ‘לא – ישבתי עם – מתי – שוא וגו’ שנאתי קהל מרעים וגו’. אין לו לאדם אלא להטהר ולנקות עצמו, ולמנוע רגליו מדרכי ההמון השקועים בהבלי הזמן, וישיב רגליו אל חצרות ה’ ואל משכנותיו. הוא שדוד עצמו מסיים ואומר ‘ארחץ בנקיון כפי ואסובבה את מזבחך ה’. ואם יארע לו שימצא בחברת מי שילעג עליו, לא ישית לבו אל הלעג ההוא, אדרבא, ילעג על מלעיגיו ויבזם, ויחשוב בדעתו כי לולי היה לו להרויח ממון הרבה, ההיה מניח מה שהיה צריך לזה מפני חבריו שלא ילעגו! כל – שכן שלא ירצה לאבד נשמתו מפני לעג. ועל דרך זה הזהירו ז”ל הוי עז כנמר וכו’ לעשות רצון אביך שבשמים, ודוד אמר ‘ואדברה בעדותיך נגד מלכים ולא אבוש’, וישעיה כמו כן אמר ‘על – כן שמתי פני כחלמיש ואדע כי – לא אבוש’.