הנה ציטוט מדרשת הגאון הרב מאיר מאזוז שליט”א, ממוצאי שבת פרשת כי תצא, גליון 127 הערה מס’ 19:
הנה בפרשה שלנו שקראנו היום יש פסוק ששווה מליונים: “כי יקח איש אשה חדשה לא יצא בצבא ולא יעבור עליו לכל דבר, נקי יהיה לביתו שנה אחת ושמח את אשתו אשר לקח” (דברים כ”ד ה”). וכי יש חק יותר אנושי והומני מזה?! הרי אדם שהתחתן והולך לצבא מיד אחרי שבעת ימי המשתה, אם ח”ו יפול במלחמה, אשתו צריכה לחכות ליבום לאח השני, ואם האח קטן היא צריכה לחכות לו עד שיגדל או עד שיביא שתי שערות, ולפעמים צריכה לחכות ארבע עשרה או חמש עשרה שנה עד שיעשה לה יבום או חליצה, ורוב העולם עושים חליצה (עיין בעלון הקודם הערה 2), אז לא חבל על הזמן?! לכן נותנים לו שנה אחת שישמח עם אשתו, ויוולד להם ילד או שלפחות תהיה האשה בהריון, וממילא ניצולה מהיבום. זה חק שאם היה כתוב בחוקי העותומאנים והאנגלים וכל האומות שבעולם, היו אומרים “איזה חכמים אלה!” אבל כיון שהוא כתוב בתורה לא מקבלים את זה. היה חבר כנסת אחד שהצעתי לו להכניס את החק הזה לכנסת, ואמר לי: הם לא רוצים לשמוע את זה, “על מי אדברה ואעידה וישמעו, הנה ערלה אזנם ולא יוכלו הקשב, הנה דבר ה’ היה להם לחרפה ולא יחפצו בו” (ירמיה ו’ י’). אתה לא יכול לדבר איתם, רק בעקיפין.
ע”כ.
כמו הגמרא מעילה י”ז א’:
שפעם אחת גזרה המלכות גזרה שלא ישמרו את השבת ושלא ימולו את בניהם ושיבעלו את נדות הלך רבי ראובן בן איסטרובלי וסיפר קומי והלך וישב עמהם אמר להם מי שיש לו אויב יעני או יעשיר אמרו לו יעני אמר להם אם כן לא יעשו מלאכה בשבת כדי שיענו אמרו טבית אמר ליבטל ובטלוה חזר ואמר להם מי שיש לו אויב יכחיש או יבריא אמרו לו יכחיש אמר להם אם כן ימולו בניהם לשמונה ימים ויכחישו אמרו טבית אמר ובטלוה חזר ואמר להם מי שיש לו אויב ירבה או יתמעט אמרו לו יתמעט אם כן לא יבעלו נדות אמרו טבית אמר ובטלוה הכירו בו שהוא יהודי החזירום.