מלבי”ם איוב מ’ ז’:
“אזר נא”, תוכן התשובה על מה ששאל מדוע מניח ה’ את הרשעים העריצים והגבורים המפילים מוראם על בני אדם והמשמידים אותם, כי הלא שאלה זאת תשאל על כלל הבריאה, שראינו שה’ ברא בריות גדולות ונוראות שמפילים חתיתם על כל בע”ח, וטורפים מהם ומאבדים אותם, ולמה יניחם ה’, וכבר באר לו שהשגחתו כוללת כל הבע”ח למיניהם, ולמה לא יעביר את הטורפים והמשחיתים, אבל זו שאלה סכלה, שהאומר כן יבקש שיברא ה’ רק ברואים חלשים רפויי כח, עד שלא ימצא בע”ח יהיה לו כח להתקומם על החלוש ממנו, ואין זה מכבוד הבורא שיברא תולעים ונמלים ושבלול תמס יהלך, וזו כבודו שימצא ברואים גבורים ואדירים גאים ורמים, והבורא רם על רמים ומתגאה עליהם ומכניע כולם בכחו, ומשגיח שבכ”ז יתקיימו המינים, במה שהכין לכל חי כלים ותכונות בם ישמר מאויביו, וכן ברא בני אדם גבורים וענקים אמיצי כח, ואם הם בבחירתם לפעמים יעריצו בגבורתם להרע לעניים וחלשים, ה’ משגיח והכין לבני אדם שכל ואהבת משפט ונימוסים וטבע ההתחברות שעל ידם ישתמרו מגאות עריצים, וה’ בהשגחתו יתום ואלמנה יעודד ודרך רשעים יעות, עפ”ז צוה לו שיאזר חלציו להשיב על שאלתו.
חזו”א אמונה ובטחון פרק א’ ז’:
בעלי החיים… ומהם שאין בני אדם נהנין מהם כמו חיות טורפות ונחשים ושקצים ורמשים, ואמנם יש בהם צורך ותועליות נעלמות, ולפעמים האדם נענש על ידן, ולפעמים האדם לומד מהן חכמה ומוסר, וכבר הורגלנו במציאותן, ואנו נרגשים כי מבלעדם היה העולם חסר, ואין העולם יפה ושלם אלא כשחיות טורפות בו.