משנה נדרים ט’ ה’, פותחין לו לאדם בכתבת אשתו. ומעשה באחד שנדר מאשתו הנאה והיתה כתבתה ארבע מאות דינרין, ובא לפני רבי עקיבא וחייבו לתן לה כתבתה. אמר לו, רבי, שמנה מאות דינרין הניח אבא, ונטל אחי ארבע מאות ואני ארבע מאות, לא דיה שתטול היא מאתים, ואני מאתים. אמר לו רבי עקיבא, כו’. אמר לו, אלו הייתי יודע שהוא כן, לא הייתי נודר, והתירה ר”ע. וכן שם ט’, שלמחר אומרין עליך כך היא וסתו של פלוני, מגרש את נשיו, ועל בנותיך יהיו אומרין בנות גרושות הן, מה ראתה כו’. וק”ל, הא לשון חכמים לשון קצרה? וי”ל, שלא התיר ר”ע אלא בעם הארץ גמור, ולא דמי ליין ובצל שיש גם יפים, וכן להלן. מקופיא.