שקלא וטריא בפורום אוהב ציון מיום ט’ – י”ד מרחשון (kdushastzion1@googlegroups.com)
כתב העורך:
אחד מראשי האגודה כבר העיר כי “אנו צריכים משנה סדורה וברורה על היחס שלנו לצבא”.
(…)
בשונה מדעתם של אחרים, לע”ד הבעיה השורשית בצה”ל וסיבת הסיבות של כל הרוע – מצד הטבע – היא המונופוליה עצמה. ומכאן עלינו להסיק בעד אנרכיזם…
[כאן הובא מכתב ישן בנושא הצבא.]
ע”כ.
אני מוכן ומזומן לקבל את האבנים.
______________
כתב חכ”א:
לגבי הטענות שהועלו (ואני מסכים עם חלק גדול מהן!)
השאלה מה היחס,
האם זו הצבא “שלנו” – כלומר של עם ישראל, וממילא אנו מתייחסים לטענות בכאב, ורוצים לשפרם,
או זה הצבא של “הציונים” – כלומר של מישהו אחר, וממילא היחס הוא כאל דבר שמחפשים הסברים מדוע להתנער ממנו.
באותה מידה,
האם יש מצווה ללכת לצבא (כמו שיש מצווה להניח תפילין),
וממילא, גם אם במצב הנוכחי איננו יכולים לקיים אותה, מ”מ, התחושה היא כמי שהיה אנוס ולא הניח תפילין. (כגון, שאין לו תפילין, והדרך היחידה להגיע אליהם זה ללכת במקום פריצות. ואינני יודע לפסוק מה הדין במקרה כזה.)
או שזה כלל לא נוגע עבורינו, אין סיבה למה כן ללכת לצבא, וממילא אנו לא מוטרדים מכך שאנו לא הולכים.
______________
כתב העורך:
חכ”א כתב שמסכים בהרבה דברים עם מכתבי שהועתק לעיל (למרות שלמעשה עדיין תומך בצבא עקרונית…).
אך מגמת המכתב אינה רשימה גרידא לגבי מערכת הבטחון, אלא להראות את שורש הלענה בכל מוסד דומה: החסרון בתחרות.
עולה בידינו, שדוקא משום הערבות, ושתהא יד ישראל תקיפה, יש להתנגד למסגרת כפיה ריכוזית שלא ע”פ בית דין!
במילים אחרות, כשהבריטים עזבו, לא היה צריך להמיר את הארגונים השונים בפרלמנט, אלא להישאר באוטונמיה, ולהתנהל בדרך מבוזרת, כיחידים וכקהילות, כמו בזמן משה יהושע והשופטים, וללא ארגון הפשע המאורגן (…) הנקרא “מדינה”. ואכמ”ל.
______________
כתבו אחרים:
ר’ יהודי, אתה עושה פה השוואה נפלאה לשופטים שאף פעם לא חשבתי עליה, אם כי אולי אין הכי נמי שזה עדיין תקף ועלינו להתנהל כקהילות קודש כמה אוטונומי שאנו יכולים תחת השלטון הנוכחי עד שנוכל להמליך מלך.
______________
ועוד כתבו אחרים:
נו נו
לא הייתי רוצה לחזור למצב שלטוני כמו בימי השופטים
[בימים ההם אין מלך בישראל איש הישר בעיניו יעשה]
______________
כתב העורך:
מלכות עכ”פ כשרה בדיעבד (כיפת תואר), אבל דמוקרטיה?!
וגם שלא לשמה, האם לא עדיף חירות על פני הבעיות שמניתי במכתב לעיל?
______________
כתב חכ”א:
אמנם אני מסכים עם חלק מהביקורת שהעלית,
אך אני חולק נחרצות על השורש שציינת, שלדעתך הוא העדר תחרותיות.
בעיני זה לא רק שאלה של “מה יותר תועלתי”, אלא נושא מהותי.
למען הסר ספק, אמירה עקרונית זו אינה נוגעת בשאלה מה נכון לעשות כאשר הצבא אינו ממלא את תפקידו כראוי
היא רק חולקת על העיקרון, שלכתחילה, כדי שצבא ינהג כראוי, צריכה להיות תחרותיות בנושא זה.
______________
כתב העורך:
א. נכרים דברי אמת. אבל גם ללא האילוסטרציות המתישבות על הלב, עצם ההנחה שמונופוליה חוקית גוררת עליית מחירים והרעת איכות (ceteris paribus) היא היסק לוגי בפרקסאולוגיה. אבסורד “לחלוק” עליה.
ב. מדוע ריכוזיות “מהותית” יותר משפיכת דם יהודי?!
______________
כתב חכ”א:
דווקא בנושא הצבאי, אפשר להסיק אחרת מדעתך, כפי המקובל בכל העולם, שלכל מדינה יש רק צבא אחד.
הצבא איננו גוף המספק “סחורה” הקרויה “שירותי ביטחון” לאזרח.
אם זה היה המצב, הרי שישנן חברות אבטחה, וזה בסדר גמור שיהיה תחרות ביניהן.
הצבא הוא הכח האוכף את הריבונות בשטח. וריבונות של מדינה יש רק אחת.
בנוסף, לצבא יש “אחריות בטחונית”.
(בניגוד לחברות אבטחה שאינן אוכפות ריבונות, אלא מונעות חדירה ופיגועים למתחם מסויים, ואין להם רשות לפעול מחוץ למה שהוגדר עבורן.)
ההיסטוריה הוכיחה, שבמקום שיש כמה “צבאות” לעם אחד, בסופו של דבר הם נלחמו ביניהם.
לדוגמא, ספר שופטים המלא במלחמות בין שבטים.
דוגמא נוספת, סוף ימי הבית השני, שהיו מלחמות אחים בין ראשי הגייסות של היהודים.
עוד דוגמא (אולי מעט שונה), שבעל שנחלקה המלכות בין ישראל ליהודה, היו גם מלחמות בין המלכויות.
וכך גם היה ערב הקמת המדינה. (שכולנו יודעים מי אשם באותם כמעט מלחמות אחים, אך ההיסטוריה מוכיחה שזה לא היה מקרה יחיד, ותמיד בסוף זה הוביל לשם.)
גם באומות בעולם זה כך.
כאמור, לכל מדינה יש צבא אחד בלבד, שכפוף להחלטות הממשלה, והוא הגוף המבצע אותן.
במדינות שההגדרה שונה, התוצאות בהתאם.
במדינות שהצבא אינו נשמע או אינו כפוף להחלטות הממשלה, קורות לא פעם הפיכות צבאיות. (שזו מלחמת אזרחים).
במדינות שיש כמה “פלנגות”, הרי שבמשך הזמן ישנן מלחמות ביניהן.
הדוגמאות ההיסטוריות כה רבות, שכל מי שמעט ילמד יראה מה ההשלכות.
בחברות המספקות “סחורה” יש סברא חזקה שתחרותיות זה טוב.
גם אם “יריבו” הרי שזה בהסברה ובמשיכת לקוחות.
אם יכריחו לקוחות לעבור מחברה לחברה, או יאיימו בכח,
הרי שבמדינה מתוקנת לכך יש משטרה שתטפל בזה.
אך אם כל חברה כזו תחזיק משטרה משלה,
מהר מאוד המריבות ביניהן תהיינה כמלחמת משטרות עם נשקים ויריות.
ואם יהיו צבאות פרטיים, הרי שהמלחמות ביניהם עלולות להיגרר למה שקורה בסוריה, או למה שכתוב בספר שופטים.
______________
כתב העורך:
בדברי המשנה אבות ג’ ב’ שהביא [אחד הכותבים], “הוי מתפלל בשלומה של מלכות, שאלמלא מוראה איש את רעהו חיים בלעו”, אין כאן ציווי להקים מלכות, ואף שלא להתפלל שתקום מלכות ח”ו, כי אין לך בליעת דגים גדולים את הקטנים יותר מן המלכות בעצמה. (ההבדל בין גזלנים למלך, שהמלך גובה מסים בקביעות ובשוה (בערך), אם מטבעו יוצאת במדינה, משא”כ גזלנים.)
אלא הכי קתני. אם אין מלכות כלל, לא מפני מריבה, אלא משום שאין מקבלים התושבים עול חילופי לעול מלך מלכי המלכים, וכדברי גדעון “לא אמשל אני בכם ולא ימשל בני בכם, ד’ ימשל בכם”, אשרי חלקם. ואמנם לעולם יש איומים, אבל ניתן להתמודד בס”ד (בימינו דרך חברות ביטוח וחברות בטחון).
אבל כשישנה מלכות בשר ודם, התפקיד העליון מבחינתה אינו שלום התושבים אלא מניעת מתחרים. גם ההגנה על התושבים אינה אלא להצדיק את קיומה כביכול בעיני התושבים, שלא ימרדו בה. והשתא, אם שלום בעיר, ניתן עכ”פ לצפות לשלום במידה של המלכות (כלומר, ברמת שירות גרועה, כיון שאין שוק חופשי, אבל לפחות משהו), כדכתיב “והתפללו בעדה אל ד’, כי בשלומה יהיה לכם שלום”, ירמיה כ”ט ז’, “ירא את ד’ בני, ומלך עם שונים אל תתערב” משלי כ”ד כ”א, וכו’, וחובתנו “שתהא אימתו עליך”.
אבל בלא”ז רח”ל, כמו שקורה בסוריה וכיו”ב, “איש את רעהו” וגומר, כי המלכות קימת רק שהיא עדין מונעת תחרות בסיפוק שלום בכל כוחה, ומאידך אין היא מספקת שלום לתושבים אפילו במידה הרגילה, וכן גם הצד השני מונע תחרות בסיפוק שלום בכל כוחו, אבל היא חלשה מכדי לספק אותה כהוגן בעצמה (וכן הלאה בעוד מתחרים על השלטון). אין זה אנרכיזם אלא למעשה “כאוס מתוכנן”. וק”ל.
וליתר דברי חכ”א:
אדרבא, מעשה לסתור. חזינן מסוף בית שני שדוקא מדינות עשויות להתדרדר לכמה צבאות מתחרים על שלטון יחיד. באותה מידה אפשר להביא “ראיה” נגד אנרכיזם מכל מלחמה שהיא. וכן בימינו שהעם מואס במלכות ד’, ערב הקמת המדינה היתה קטטה בין יהודים, כי כל אחד רוצה למלוך לבדו. ומ”ש במלחמות מלכיות יהודה וישראל, לפי ההגיון הזה, צריך מדינה עולמית יחידה כחפץ דור הפלגה, ולא מדינות רבות כפי המקובל.
ובמילים אחרות, באפס עצים תכבה אש.
ספר שופטים אינו מלא “במלחמות בין שבטים”! אדרבא, כשעשו הישר בעיני ד’, שכנו בשלום רב, התאגדו צבאותיהם הפרטיות כמה פעמים להילחם באויב חיצוני משותף, ואף ביערו הרע מקרבם בפלגש בגבעה, כמצות התורה. השווה בין מנין המלחמות שם לבין המנין בספר מלכים (גם בלי למנות שם את המיסים ה”לגיטימיים”!), שאף לא מפורשים כולם.
כמ”ש חכ”א, גם אם חברות הביטוח (הסומכות על חברות בטחון) “יריבו” הרי שזה “בהסברה ובמשיכת לקוחות” (וגם בניצול כח המדינה כיום להעביר חוקים ורגולציות לחנוק תחרות). אבל האיום בכח אינה נמנעת משום שיש משטרה, אלא משום שאין זה רווחי כלל לבזבז משאבים על אלימות, ומשום נטישת הלקוחות הקיימים (שונה מלכות שיש לה “זכות” לאלימות בעיני התושבים, היינו “עוצמה רכה”).
ושוב, הבחירה אינה רק בין מדינה חזקה לחלשה, אלא בין מלכות ד’ (אנרכיזם אנושי) למיסוד הרוע במלכות בשר ודם, כדברי שמואל הנביא, “כי לא אתך מאסו כי אתי מאסו ממלך עליהם”. אין די בחברות אבטחה דהאידנא, כיון שאין בהם מענה לגזלן הקשה ביותר: “גזלנותא דמלכותא”. כל הפושעים הפרטיים בעשרים שנה לא מדביקים את קצב מהומת המדינה ביום אחד (אינפלציה, כלא, וכו’), מינוס מה שהיו התושבים מממנים גם בעצמם ללא עלויות הבירוקרטיה. ואכמ”ל.
______________
תם הדיון.