ז”ל ספר עוללות אפרים לר’ שלמה לונטשיץ, ח”ב עמ’ כ”ז מאמר “למען תשכילו”:
על צד המליצה ליתן טוב טעם ודעת על מה שאמרו רז”ל שאם יחול ר”ה ביום ב’ או ביום ג’ מחלקין נצבים וילך וכן מה שאמרו שאין ר”ה חל באחד מימי אד”ו ונתנו סימן לדבר…
שבעסקי הנפש צריך האדם להוסיף תמיד על שלימות תבואתו ותמיד הוא צריך לילך ולהיות נעתק ממקומו כמו שנאמר באברהם הלוך ונסוע…
אמנם בעסקי הגוף לא כך היא המדה אלא צריך האדם להסתפק במה שבידו ולעמוד בשלו אם מעט ואם הרבה יאכל ממנו כדי שלא יבא לכלות בהבל ימיו ויתבטל מן העסק אשר שלחו ה’ לארץ מאפילה זו לזכות את נפשו העליונה ולקנות לה סמא דחיי חיים נצחיים ובדרך זו אמרו איזו עשיר השמח בחלקו הוא העומד בשלו ואינו מבקש מותרות כמ”ש שיתן אדם עיניו למטה ולבו למעלה כו’ כי העין הוא הרואה ראייה גשמית בחמדות העה”ז ובהם יסתכל במי שהוא למטה ממנו במדריגה ואז ישמח במתת חלקו ואינו מבקש להוסיף על ממונו…
הנה התוכן המלא מאתר היברובוקס:
כתבנו בעבר בשבח מידת ההסתפקות, כגון כאן (אנגלית).