הנה הרב מלבי”ם חבקוק, חלק באור הענין, פרק א’ פסוק ד’:
על כן – בני העולם טוענים נגדך לאמר, הלא על כן תפוג תורה – שעי”ז תפסק התורה שהיא מלמדת עקרי האמונה ושה’ משגיח ושופט צדק, ועתה יכחישו בפנות התורה ממך שרואים שהרשע מצליח והצדיק אובד, וכן לא יצא לנצח משפט – גם המשפט הנימוסי בין אדם לחברו הגם שהשכל מחייבו (וא”א שיפוג מן הלב כי מוסדות המשפט קבועים בלב האדם בטבע) בכ”ז לא יצא מכח אל פועל המעשה, כי רשע מכתיר את הצדיק – ר”ל גם הצדיק שרוצה לעשות משפט לא יוכל לעשותו, כי הרשע הוא המכתיר את הצדיק, ר”ל שהוא המלביש אותו כבר ועטרה שהצדיק השופט הוא קבוע לשפוט מאת המלך הרשע שהוא נתן עטרת הנשיאות בראשו, וצריך הוא להתנהג כפי חוקי הרשע ומשפטיו שהם עוות ועקול הדין, על כן יצא משפט מעוקל – שגם המשפט שהוא מיושר בפנימיותו וקרוב אל היושר צריך להיות מעוקל בחיצוניותו, להפיס דעתו של הרשע המכתירו שאינו רוצה במשפטים ישרים, כ”ז דברי הריב והמדון שנושאים העולם על ההשגחה ועל הנהגת ה’.