ר’ יאיר ויינשטוק – סופר חסידי
בירושלים חי הצדיק הירושלמי ר’ אשר פריינד (המכונה רֶבּ אוּשֶר), שהקים בשנות השישים ארגון צדקה גדול בשם “יד עזרה”. הארגון סייע לנזקקים בהיקף עצום. תלמידיו לקחו חלק בגיוס הכספים, ואחד מהם סיפר כך:
כיתתי את רגליי עבור איסוף כספים לפעולות החסד של יד עזרה. בתחילה הלכתי ל’דגי רקק’, אך עם הזמן למדתי איפה גרים העשירים הגדולים, וביקשתי מהם להשתתף בפעילות. פעם אחת הצלחתי במיוחד. עשיר גדול אחד מסר לי סכום שעלה על כל חלומותיי הוורודים ביותר.
חזרתי לירושלים בתחושת שיכרות, והנחתי בחיוך זחוח את הסכום על השולחן של ר’ אושר, מרוצה מאוד מעצמי.
ר’ אושר אמר, “אני רוצה לספר לך סיפור קטן. אתה יודע, אני מטפל בכל מיני אנשים שצריכים ישועה, אחד מהם הוא יוסל’ה. יוסל’ה הוא בחור אומלל עם דימוי עצמי נמוך ורגשי נחיתות איומים. רציתי לרומם את רוחו והתחלתי לשלוח אותו בכל יום שישי לחלק סכומי כסף למשפחות עניות על פי כתובות שהעברתי לו. יוסל’ה ממש נעשה אדם חדש, האור זרח בעיניו. הוא עושה משהו בחיים! מדי שבוע נתתי לו סכומים קטנים כדי לבדוק שהוא לא גונב ולא מאבד את הכסף. לאט לאט הסכומים הלכו וגדלו, וגם תחושת החשיבות של יוסל’ה. ‘אתה יודע שהיום חילקתי 300 שקל לצדקה?!’, אמר לי יום אחד, נפוח מגאווה. לאחר שבוע נתתי לו 500 שקל, וגם אז הוא חזר מסוחרר. בשבוע שלאחר מכן הוא כבר חילק 1000 שקל לצדקה, וחזר אלי כולו שואג: ‘מי ידמה לי ומי ישווה לי?! חילקתי היום אלף שקל!'”.
ר’ אושר סיים כאן את הסיפור והשתתק.
צחקתי. מי האידיוט הזה שמשתחצן עם הכסף שאתה מסרת לו? הרי הוא בסך הכל גזבר, צינור להעברת הכסף. מה הוא מתגאה כאילו חילק את הכסף שלו?
ואז המשיך ר’ אושר: “אתה יודע מי זה יוסל’ה? אני. אתה. כל אחד בעצם. הקדוש ברוך הוא נותן לנו את הכסף שלו, כמו שאומר הפסוק: לי הכסף ולי הזהב נאום ה’. אנחנו זוכים מדי פעם לתת משהו לצדקה, ואז מתגאים ובאים אל אלוקים נפוחים מגאווה, ואומרים לו: ראית? אלף שקל נתתי… טיפשים שכמותנו, וכי הכסף שלנו? והרי אין לנו כלום משלנו, אנחנו בסך הכל נותנים את מה שהוא מסר בידינו…”