אם תאמר העשירים, הלא הם חברי ותומכי השלטון בכל מקום ובכל זמן, וכידוע, בעל המאה הוא בעל הדעה.
ציטוט מבלוג מסתברא:
המיסים נגבים בעיקר מהעשירים והקצבאות מחולקות בעיקר לחלשים – הכנסות העשירים הן בעיקר מדיבידנדים ומהשכרת דירות – שתיהן פטורות לגמרי מביטוח לאומי ומעמ, וחייבות במס הכנסה בשיעור של פחות מחצי ממס על הכנסה מעבודה ומעסק. כלומר עשירים משלמים *בשיעור* הרבה יותר נמוך מעניים. כל זה, לפני תכנוני מס נוספים שעשירים נוקטים בהם יותר מאשר עניים.
ואכמ”ל במס האינפלציה שפוגעת בעיקר במקבלי משכורת קבועה בענפים שלא מספיקים לקבל את הכסף בטרם יאבד משוויו.
אין כל חדש תחת השמש. הנה ציטוט מתוך ספר “ליקוטי הלכות” [ברסלב] לרבי נתן מנמירוב זצ”ל (קידושין ג’ סק”ד):
… בִּפְרָט כְּמוֹ שֶׁשָּׁכִיחַ עַכְשָׁו שֶׁכָּל אֶחָד רוֹצֶה דַּיְקָא לְהַרְבּוֹת צְרָכָיו לְהִתְנַהֵג בְּדֶרֶךְ הַנְּגִידִים, וַאֲפִלּוּ עֲנִיִּים וְאֶבְיוֹנִים וּקְטַנִּים בְּמַעֲלָה מִסְתַּכְּלִין בְּכָל עֵת לְהִתְנַהֵג בִּגְדוֹלוֹת בְּמַלְבּוּשִׁים נָאִים וּבְדִירוֹת וְכֵלִים נָאִים, וּמִכָּל שֶׁכֵּן מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ עֲשִׁירוּת קְצָת, שֶׁהוּא עַכְשָׁו עָנִי בְּיוֹתֵר, מֵחֲמַת שֶׁמִּסְתַּכֵּל תֵּכֶף בִּגְדוֹלוֹת, וְלֹא תִּשְׂבַּע עֵינוֹ לְעוֹלָם בַּמֶּה שֶׁיֵּשׁ לוֹ, כִּי תֵּכֶף שֶׁיֵּשׁ לוֹ מֵאָה אֲדוּמִים הוּא מִתְנַהֵג כָּךְ שֶׁמֻּכְרָח לוֹ לְפַרְנָסָתוֹ יוֹתֵר מִמָּאתַיִם אֲדוּמִים, וְאִם הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ נוֹתֵן לוֹ אֶלֶף אֲדוּמִים אוֹ יוֹתֵר, הוּא מַרְבֶּה בִּכְלֵי כֶּסֶף וּבִשְׁאָר הַנְהָגוֹת גְּדוֹלוֹת עַד שֶׁיֵּשׁ לוֹ דַּחֲקוּת פַּרְנָסָה לְפִי דַּעְתּוֹ, וּכְשֶׁתּוֹבְעִין אוֹתוֹ לִצְדָקָה הוּא מֵשִׁיב מִיָּד, אִי אַתָּה יוֹדֵעַ שֶׁעַכְשָׁו בְּצוּק הָעִתִּים, וְלֹא כַּיָּמִים הָרִאשׁוֹנִים עַכְשָׁו, כִּי הַמַּשָּא וּמַתָּן נִלְקֶה וְנִתְמַעֵט וְאֵין מַרְוִיחִין כִּי אִם פַּרְנָסָה בְּדֹחַק, כִּי צְרָכַי מְרֻבִּים מְאֹד. וְהוּא שׁוֹכֵחַ חַסְדֵי ה’ שֶׁזֶּה סָמוּךְ הִרְוִיחַ כָּל זֶה הַסַּךְ, כִּי רֹב הָעֲשִׁירִים לֹא יָרְשׁוּ עֲשִׁירוּתָם מֵאֲבוֹתָם, רַק רֻבָּם כְּכֻלָּם עָלוּ לִגְדֻלָּה מֵעֲנִיּוּת וְדַחֲקוּת, כִּי רֻבָּם הָיוּ מְשָׁרְתִים תְּחִלָּה וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה, וְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הֱקִימָם מֵעָפָר וּמֵאַשְׁפּוֹת וְנָתַן לָהֶם עֲשִׁירוּת כָּזֶה לְכָל אֶחָד כְּפִי מַה שֶּׁחָנַן אוֹתוֹ, וְעֵינוֹ לֹא תִּשְׂבַּע בְּכָל זֶה, וְלִפְנֵי שָׁנָה אוֹ שְׁנָתַיִם נִדְמָה לוֹ בְּעַצְמוֹ שֶׁאִם הָיוּ לוֹ אַרְבַּע מֵאוֹת אֲדוּמִים הָיָה מַסְפִּיק לוֹ מְאֹד, כִּי הָיָה צָרִיךְ לְהַשְׂכִּיר עַצְמוֹ לְנֶאֱמָן וּמְשָׁרֵת אוֹ לְהִשְׁתַּתֵּף לְמִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ רַק מָאתַיִם, וְעַכְשָׁו יֵשׁ לוֹ בְּעַצְמוֹ שְׁנֵי אֲלָפִים אֲדוּמִים וַעֲדַיִן אֵינוֹ מַסְפִּיק לוֹ לְרִבּוּי צְרָכָיו שֶׁהִרְבָּה עַל עַצְמוֹ, כְּאִלּוּ הוּא נוֹלַד עִם כָּל זֶה, כְּאִלּוּ חַיָּיו תְּלוּיִים בָּזֶה, וְנִדְמֶה לוֹ שֶׁאִי אֶפְשָׁר לוֹ לְקַמֵּץ בְּשׁוּם דָּבָר רַק בְּדָבָר אֶחָד הוּא מְקַמֵּץ, דְּהַיְנוּ בַּצְּדָקָה, שֶׁכְּשֶׁתּוֹבְעִין אוֹתוֹ לִצְדָקָה הוּא מֵשִׁיב, צְרָכַי מְרֻבִּים וְהַפַּרְנָסָה דְּחוּקָה עַכְשָׁו. וְלֹא יָשִׁיב אֶל לִבּוֹ לֹא דַּעַת וְלֹא תְּבוּנָה לֵאמֹר, אַדְּרַבָּא, מֵאַחַר שֶׁצְּרָכַי מְרֻבִּים כָּל כָּךְ וַאֲנִי נִצְרָךְ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּכָל עֵת וָרֶגַע, אֲנִי צָרִיךְ לְהַרְבּוֹת בִּצְדָקָה בְּכָל עֵת. כִּי זֹאת יוֹדְעִים הַכֹּל שֶׁהַכֹּל מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְבַד, כִּי לֹא בְכֹחַ יִגְבַּר אִישׁ… אוֹי לָהֶם אוֹי לְנַפְשָׁם, כִּי עַל עַצְמָם אֵינָם מִסְתַּכְּלִים כְּלָל כְּאִלּוּ לָהֶם מַגִּיעַ מִן הַשָּׁמַיִם עַל-פִּי מַעֲשֵׂיהֶם הַטּוֹבִים שֶׁיּוֹסִיף לְאִשְׁתּוֹ מַרְגָּלִיּוֹת בְּסַךְ מָאתַיִם אֲדוּמִים דַּיְקָא, וּלְפָחוֹת בְּסַךְ חֲמִשִּׁים אֲדוּמִים וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה, וְכֵן בְּעִנְיְנֵי הַמַּלְבּוּשִׁים הָרַבִּים וְכוּ’ וְדִירוֹת וּכְלֵי הַבַּיִת שֻׁלְחָנוֹת וְכִסְאוֹת וּמַרְאוֹת גְּדוֹלוֹת וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה. כִּי יֵשׁ דְּבָרִים הַרְבֵּה מַרְבִּים הָבֶל (קהלת ו, א), וְעַל הֶעָנִי וְעַל אִישׁ כָּשֵׁר הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה הוּא מַקְפִּיד עַל שֶׁרוֹאֶה שֶׁקּוֹנֶה עוֹף אוֹ חֲתִיכַת בָּשָׂר וְכַיּוֹצֵא, וְלֹא דַּי שֶׁאֵינוֹ נוֹתֵן לוֹ צְדָקָה, אַף גַּם הוּא מַכְבִּיד עָלָיו עֹל מִסִּים וְאַרְנוֹנִיּוֹת עַד שֶׁלִּפְעָמִים נוֹתְנִים הָעֲנִיִּים יוֹתֵר מֵהָעֲשִׁירִים, וּלְפִי דַּעְתָּם אֵינָם צְרִיכִין לִתֵּן צְדָקָה רַק אִם הָיוּ רוֹאִים אֶת הֶעָנִי נָפוּחַ בְּרָעָב, חַס וְשָׁלוֹם, אָז הָיוּ נוֹתְנִים לוֹ פְּרוּטָה וְסַךְ מוּעָט מְאֹד כְּדֵי חִיּוּנוֹ בְּצִמְצוּם גָּדוֹל.
אם תדייק בלשון משמע שהיו גם קצת מקומות שנתנו העשירים בשוה לעניים או קרוב לשוה. בשו”ע חו”מ כתוב דברים אחרים…
אמת, יש לזה רמזים בשו”תים ושאר סה”ק אבל מקופיא נראה שהכל ניתן לדחוק. ספרי היסטוריה מאוה”ע נמי כ”כ, אבל הם ידועים בהטיה. כאן כבר א”א להתחמק…
עם כזו שחיתות ממסדית (עוד לא הזכרנו את פרשת הקנטוניסטים, שהמקושרים ממש “פורקים עול מצואריהם ונותנים על חבריהם”), מה לנו עוד להתפלא על הבריחה ההמונית מהיהדות שאירעה בסמוך לתקופת המחבר?!
נ”ב, מס פרוגרסיבי זה כדי למנוע תחרות נובורישים בעשירים הקיימים.