מכירת חמץ הנהוגה: סיפור ‘מפעים’ על ארטיקים ושוברו בצדו

בתגובה לדברי הרב יצחק ברנד שליט”א שהובאו כאן, כתב חכ”א בפורום אוהבי ציון:

…

וכן שמעתי מיהודי ת”ח בב”ב שסיפר לי שכל ימיו לגלג (רח”ל) על עניין מכירת חמץ, עד שלפני כמה שנים (15 או 20 בערך.) היה שרב כבד ברחבי הארץ, והארטיקים ברובע המוסלמי נגמרו…
ואז פנו הערבים שם לגוי של הרב לנדא דאז, וביקשו לקנות ממנו את כל הארטיקים של היאהוד…
הגוי בא בעצם חול המועד לרב לנדא בדרישה שהוא רוצה את הארטיקים…
והסתובבה משאית בב”ב, והעמיסו את כל הארטיקים מכל בתי העסק בב”ב שמכרו על המשאית, ולקחו הכל לשער שכם, ואין פוצה פה ומצפצף!!
איש לא התנגד או מחה!  (לא היה כל כך אכפת להם, כי סוף כל סוף, קיבלו כמעט את כל מחיר הסחורה.)
ובאיסרו חג, לא נמצאו כמעט כלל ארטיקים בכל ב”ב!!!
והדבר גרם לקידוש ה’ גדול, והראה שמכירת חמץ היא מכירה לכל דבר!
מאז, כך סיפר לי אותו ת”ח, הוא סיים עם העניין של ללגלג על דברי רבותינו שתיקנו לנו כאלו “המצאות” כמו פרוזבול ומכירת חמץ וכו’, כי הכל אמת.
תשובה:
אם בסיפורים עסקינן, אפשר ללמוד להיפך מכל המעשים שגילו אחר כמה עשורים שה”גוי” שלהם יהודי וכדי בזיון וקצף, ונ”ל כן היה גם בב”ב עם הרב לנדאו.
(ועוד, כיצד המצוה הגדולה לא מגנא, אילו אכן במצוה עסקינן, ולא בביטול המצות!)
ומעשה הארטיקים לא מלמד כלום וכמ”ש הרב בעצמו שקיבלו כמעט כל שווים (ועוד, שאם לא יעשו כן החנונים, יצא עליהם שם רע ויפסידו הרבה יותר ולנצח)
— ואם הכונה ארטיקים ממש, הם אינם אפי’ תערובת חמץ, ותערובת חמץ למעשה מותרת בשהיה. שמא ואולי הישראל גמר ומקני כדי שלא להכשל באיסור, אבל מצד הגוי ודאי אין גמירות דעת כלל (אא”כ יצטרכו חבריו ארטיקים), אדרבא משלמים לו על בזבוז זמנו (וגם הוא עצמו מלגלג על הרבנים שם בפניהם ולאח”ז נמי ואזל לו יתהלל, ואין חילול ד’ גדול מכל זה לעיני ישראל ולעיני גוים).
ואפי’ אם היו נוטלים חמץ אמתי בחוה”מ מבעלי בתים אין זה ראיה אלא שאין זה חמסן ויהיב דמי, אבל עדיין עוברים, כי אין די שיעמוד החמץ למכירה, אלא שלא יהי’ ברשותו בפסח.
ומה לתבן את הבר? תקנת פרוזבול אמת לאמתה (ואין שום קשר, ואכמ”ל), ברוך אשר בחר בהם ובמשנתם.
אבל מכירת חמץ הנהוגה היא נגד כל הש”ס מכללא, עיין חולין ד’ ב’ בעוברי עבירה “מפני שהן מחליפין”, ואינה הערמה מותרת, ונוגדת כל היסוד שקנין בעי גמירות דעת בלבו ובלב כל אדם. רח”ל מדעתא דידהו.
והמכירה הנהוגה הורתו בטעות (עיין בקצרה במאמר הזה), וקולקלה עוד ועוד ע”י שינויים במשך הדורות כמ”ש מורנו הרב ברנד כאן עמ’ 52.
(ואין שמים את שווי כל החמץ האמתי כלל.)
ויש עוד ועוד הערמות מופרכות לעקור את התורה וראוי לשחוק עליהן עד שיבלו שפתותינו מלומר די וכגון פאה נכרית, מכונות גילוח, היתר מכירה, היתר עסקא, מכונות גרמא, גיור בלי קבלת מצות, “קנין” לפטור מקריעה וטבילת כלים, ועוד ועוד (על חלק גדול מזה וכיו”ב כבר האריך הגאון הר”י ברנד בטוב טעם).
ע”כ.
הכותב הנ”ל שוב ציין (בין היתר) שהוא מוכר חמצו רק לרווחא דמלתא וכו’.
וע”ז השבתי (וכבר כתבנו זאת באנגלית):

חלילה לעשות מכירה על דברים שא”צ אלא להצניע, כי זה אך מגרע, שעי”ז מגלה בדעתו שאין זה כעפרא דארעא (הלא לכן משנים בין נוסח הביטול בלילה לביטול ביום). וא”כ הורס גם את הביטול לעצמו (!), ואין כאן  חומרא אלא קולא, אע”פ שהמכירה הנהוגה לא חלה כלל וכלל בשום מקרה אפי’ בדיעבד. ועיין עוד ראיות בענין זה בספר מורנו שליט”א הנ”ל בדעת הראשונים בעמ’ 40-44.

וכמובן, בלא גמירות דעת, לא יעזור להרבות סוגי קנינים, ויש להמליץ ע”ז קצת לשון תו’ ב”ב ע”ו א’:

וקשה לר”ת וכי משיכה ומסירה מצות הן שאין לעשות אלא מן המובחר…

(ע”ד שאין (עפ”ר) “לכתחילא” בדאורייתא.)

וממה נפשך, אם הבעל וגו’, ר”ל אם אין כאן מכירה, מה שייך “להחמיר”?!

…

סוף דבר, מי שיש לו יצר הרע שלא לאבד או להשתמש ביי”ש, יתעטף שחורים וישאר בשב ואל תעשה [ויצניע את החמץ], אבל לא יוסיף חטא על פשע שגם יחזיק את החמץ ברשותו וגם יזייף תורת אמת ויחלל את השם לעיני כל העולם כולו בדבר שהצדוקים מודים בו (ואפי’ מי שקטנם עבה וכו’ מכיר בזיוף). ואכמ”ל.

ע”כ (עם עריכה קלה).