לכבוד הגאון הרב דב לנדא שליט”א,
אני רואה שכבוד תורתו מרשה לעצמו לפרוש מדרך ומסורת כל רבותינו מאז ומעולם ולומר “קבלו דעתי” בהוראות לכל הכלל בענינים הלכתיים מובהקים ללא צל צלו של הסבר הלכתי ותורני, כגון הדרישה אל המתים כאילו אתה לבדך יודע מה היה אומר החזו”א אילו היה חי עמנו בכל הקשור למגפת קורונה [*] ועוד יותר בפוליטיקה המקומית באלעד. והלא סברות קרס יש לכל הכוונים, וגם לצד השני יש דעות. (והרי כל ה”טענה” שלך נגד תכלת ועליה להר הבית וכל כיו”ב מבוססת על “מסורת”.)
ואגב, כיון שאתה מחבב מאד את רבנו הגדול הרמב”ן ז”ל, אביא מדברי הרמב”ן פסחים קי”ח א’ (ההדגשה נוספה):
קבלתי מפי מורי רבי יהודה זצ”ל שקבל מרבו רבי יצחק בר אברהם הצרפתי ז”ל שהלל בלילי פסחים טעון ברכה אשר קדשנו לגמור את ההלל, והביא ראיה מן הירושלמי כמו שאני עתיד לכתוב כאן, אבל הגאונים ז”ל הזכירו בשם רב צמח ז”ל שאין מברכין עליו מפני שחולקין אותו, וקשו לעצמן שהרי אחריו מברכין יהללוך ושנינו (נדה נ”א ב’) כל שטעון ברכה לאחריו טעון ברכה לפניו, והן השיבו אין למדין מן הכללות, ואין זה כלום.
וכו’…
והרמב”ן זה ק”ו לכאן, דהתם היה לו לרב צמח ז”ל ראיות חזקות לכאו’ לטעון “אין למדין מן הכללות”, ואין זה פטומי מילי בעלמא כמו אצלנו, וגם פשיטא באיזה סברות נתקשה, וכאילו הוכרח להסיק כן. ועוד, כמה טרח הרמב”ן לבאר עומק דברי הש”ס שאין כאן הפסק ולהביא ראיות מפורשות מתוספתא וירו’ ומסכת סופרים, ולא הסתפק ב”אין זה כלום”. ודוק.
בכבוד רב,
תלמיד קטן
[*] אגב, אם אתה כ”כ מכיר את החזו”א, איך יתכן שגילית פעם דף עם הערות מהרב חיים גרינימן זצ”ל על אחד מספרי האחרונים והיית משוכנע שזה כת”י חדש ממרן החזו”א?