מתוך עלון ישן של “גנזי המלך”:
מספרים על האדמו”ר ר’ שמואל שמלקי הורביץ, רבה של ניקלשבורג במאה הי”ח; שבחדר הדיינים בביתו, היו תלויים כל הימים מקל ותרמיל. והיה מסביר זאת לשואלים בדברים הבאים; שמא יחשבו כל מיני תקיפים ובעלי זרוע, שיביאוני ח”ו לעוות הדין, לא יקום ולא יהיה. לעולם לא יהיה אצלי משוא פנים, לא אטה משפט ולא אכיר פנים בדין. ואם יחשבו בעלי השררה בקהילה זו, שיאיימו עלי בפיטורין ממשרת הרבנות, הריני רומז להם, שהנני מוכן בכל עת ובכל שעה לפנות את כסא הרבנות שלי, לקחת את מקלי ותרמילי התלויים כאן על הקיר וללכת באשר אלך. ואפילו אצטרך חלילה לחזר על פתחי נדיבים, לא ארתע אפילו שעה אחת מלקיים משפט צדק, כמשפט התורה.
ע”כ.
ואין די בקבלת עול מלכות שמים במשפטים, וה”ה בכל סדרי התורה, וכבר ידוע כמה פעמים סולקו רבנים בעקבות מלחמותיהם בשוחטים שאינם הגונים, וכיוצא. אבל המלחמה הכבדה באמת היא בדברים שבצנעה, שהרב נוטה “לרחם” על אנשיו, בענין חמץ, וחדש ונעליים בת”ב ויין נסך וכו’.