מתוך העתק – חסר כותרת:
הרשו לי להתעלם מהחיסולים המוצלחים – שכבודם במקומו מונח – שאותי לא מלהיבים.
בשביל לחסל אישים מספיק היה להקים מאפיה, אבל את הצבא הקמנו על מנת לנצח. במסגרת של מלחמה ומאבק אסטרטגי, לעקוץ את ראשי האויב זה מצוין, אבל לעקוץ אותם כדי להימלט מאחריותך להילחם ולהביא לניצחון אמיתי זה כמו פלסטר לסרטן.
בצפון, זה או שאנחנו בליטאני, או שהם בצומת גולני.
בדרום, זה או שעזה תהפוך ליפו או שיפו תהפוך לעזה.
ככה פשוט. חיסולים זה אחלה, אבל אם לא תכבוש להם ותנצח, הם אלה שיכבשו לך וינצחו.
אז הרשו לי לעבור עכשיו לנושא היותר חשוב, הנושא המהותי ומשמעותי באמת: המעצר והחקירה של חיילינו שומרי הנוח’בות.
מתגלה כאן משהו מאוד עמוק בכל הסיפור הזה.זה בכלל לא משנה מה בדיוק קרה שם (השמאל ממהר לאמץ כמובן את גרסת הפ”צרית והימין את גרסת החיילים), כי לפני השאלה העובדתית עלינו לעמוד על העניין המהותי שאיש אינו חולק עליו.
העניין הוא שבעולמם של הפצ”רית וחבורתה – שאינם אלא זרוע של בג”צ ומערכת המשפט והפרקליטות הישראלית ובעצם זרוע של הפרוגרס העולמי השולל כל זהות ומהות – מסתבר שאין טובים ורעים בסיפור!
בעולם היפוך הערכים של המטורללת הזאת, באמת שאין שום הבדל בין פראי האדם האיסלאמו-נאצים, לבין הצדיקים שעזבו את משפחותיהם כדי להגן עליה מפניהם.
בעולמה הסוטה, חיילי צה”ל באמת מסוגלים לבצע מעשה סדום קבוצתי במחבל נוחב’ה.
בעולמה המוסרי המבולבל והמזוהם של הפצ”רית הנחת העבודה היא שיש כאן סימטריה מוחלטת וששני הצדדים הם פשוט אותו הדבר.
ואולם ההתלהבות שגילתה חבורת הבוגדים הזו בביצוע החקירה הנלעגת והמתועבת, הטלפונים שביקשו סיוע ב”עדות” מן המחבלים בעזה, ומעל לכל, האופן שבו נעצרו החיילים ונאזקו לעיני האסירים, כל אלה מצביעים על כך שעבור הזוהמה המוסרית והבוגדנית שמנהלת את האירוע הזה, לא זו בלבד שאין הבדל בין חיילי צה”ל הצדיקים לבין פראי האדם המפלצתיים, אלא שפראי האדם אפילו עדיפים.
ומדוע?
משום שאותם האיסלאמו-נאצים הם עכשיו חביבי ויקירי הפרוגרס העולמי.
ובכדי שהפ”צרית וכל התמנון הישראלי הפרוגרסיבי שהיא כאמור שלוחה נאמנה שלו, יוכל לחוש שהוא בצד הנכון, הנאור, הלגטימי והמתגמל של המשוואה, אזי אנו צריכים לבגוד באחינו ולהקרין לעולם כולו את מי אנחנו באמת משרתים.
לא פעם היו השוטרים היהודים גרועים יותר מהנאצים, כך לפחות סיפרו ניצולי הגטאות. לעיתים היה היודנראט – מנהיגי היהודים שמונו על ידי הגרמנים – פועל לטובת אחיו. אך לעיתים היו כל מעיניו להאדרת כוחו ולהוכחה לשולחיו את נאמנותו באמצעות ההתאכזרות לאחיו. תמיד, אבל תמיד, היו אלה יהודים שהתרחקו מאוד מיהדותם.
אין חדש תחת השמש.
הסיפור העמוק שמתחולל כאן, כלל לא נוגע למה בדיוק התרחש בשדה תימן.
הסיפור האמיתי הוא שהאירוע כולו הופקד בידי מערכת שמחזיקה בעולם ערכים שפשוט התהפך.
את פראי האדם האיסלאמו-נאצים צריך היה להגיש כמאכל לחזירים (ועל הדרך להרחיק מהם את 70 הבתולות הנכספות) ולפרסם זאת בכל העולם המוסלמי.
עצם העובדה שהם אסורים בכלא ישראלי – ועוד מקבלים את הגנת החוק ככל אדם – מלמדת שישראל עוד לא הבינה שהיא במלחמה מול אויב אכזר הבא לכלותנו ולא באירוע פלילי של מריבת עבריינים.
מדובר בעיוורון מוסרי מוחלט ובאטימות תודעתית שמזמינים את החטיפות הבאות, רק כדי לשחרר את הנוח’בות.
כדי לנצח במלחמה הזאת עלינו, ראשית לכל, לאפס את המפה הערכית שלנו ולשוב אל ההבחנה הפשוטה המבדילה בין טוב לרע.
גם עם כל הנשק שבעולם, וגם עם כל החיסולים המוצלחים, כל עוד לא נעשה זאת, נמשיך להפסיד.
הדבר הראשון במעלה שעלינו לייחל לחיסולו הממוקד הוא אותו חושך מוסרי שהמערכת שקועה עמוק בתוכו.
עלינו לשוב לאורו של “כוכב הצפון” המוסרי שלנו – הלא הוא הצדק.