מתוך שיעור הרב אליהו הכהן בייפוס שליט”א בדין כיבוי שריפה בשבת:
והנה איתא בירושלמי יומא פ”ח ה”ה תני הזריז משובח והנשאל מגונה והשואל ה”ז שופך דמים, וצ”ב מדוע הנשאל ה”ז מגונה וכי מאי הו”ל למיעבד, וכבר ביאר בתה”ד סי’ קנ”ו משום שלא הודיע לפני כן ההלכה שמחללים על כל ספק פקו”נ.
ויש להוסיף שהדבר תלוי באופן התשובה של החכם, שיש שאלות שחייב לענות במתינות כדי ללמד את השואל יראת הוראה, ולדוגמא סיפר לי אבי ז”ל שפעם הי’ אצל חמיו הגר”א ריניק זצ”ל רבה של כפר סבא כשבאה אשה לשאלו בע”פ שהניחה כוס של חמץ על מפה של פסח, והשיב לה שתקח את הכוס עם המפה ותשים אותה במקום של החמץ, ואח”כ ביאר שכל תשובה צריך לענות לפי הענין של השואל, ולפי הענין שהי’ שם אם הי’ מזלזל בשאלה ואומר לה שאפשר להשתמש במפה הנ”ל לפסח היתה דנה ק”ו לעצמה דאם זה מותר ק”ו דברים אחרים שא”צ כלל לשאלם, אבל בפקו”נ הדבר להיפך שרוח הדברים צריכה להתקבל אצל השואל שכל שיש ספק ספיקא של פקו”נ יש לחלל שבת בשופי וללא פקפוק והזריז משובח ונשכר שנזדמנה לידו מצוה רבתי של הצלת נפשות.
ע”כ.
וזה דלא כפי הנהגת רב מפורסם אחד…