ה”נורמלים” אוהבים להביא מקורות התומכים בהנהגה מעורבת עם הבריות.
יש להעיר, שאפי’ במקרים שהם צודקים, ואפי’ בסביבה טובה (עיין מס”י ספ”ה) הטעם הוא לא כי התורה “נדחית” חלילה!
וז”ל המ”ב סי’ קכ”ה סק”ח (לא הבנתי מה שציין בשה”צ), מודגש:
ונושאין אותו וכו’, כי איתא בתנחומא פ’ צו ובשתים יעופף מכאן תקנו לעוף על רגליו בשעה שאומר קדוש. וכתב המ”א ודלא כאותם שדולגים וקופצים אבל הא”ר ושארי אחרונים יישבו את המנהג ומנהג ישראל תורה היא ומ”מ במקום שאין המנהג כן פשיטא שאין לעשות כן כי יבואו להתלוצץ ויצא שכרו בהפסדו.
וכן ההיתר לתת אוכל למי שלא יטול ידים בדלא קאי בתרי עברי דנהרא לא משום “נו, באמת, די, פשיטא, [נזיפה], אל תתחיל עכשיו…”, וכולי אלא כמ”ש החזו”א בצדק שבלא”ז יבא להכשיל אותו בל”ת דלא תשנא (ניתן לראות רשימת מקורות כאן), נמצא מפריש מאיסור חמור יותר. ואין כאן קולא אלא חומרא.
וכיו”ב שאר היתרים.