נפקא מינא בשינוי הטבע בהלכות שבת?

שו”ע או”ח סימן של”ו ג’:

… האוכלים בגנות, אסורים ליטול ידיהם על העשבים שמשקים אותם, אע”פ שאינם מכוונים, פסיק רישיה הוא; אבל מותר להטיל בהם מי רגלים או שאר משקין שאינם מצמיחין.

ביאור הלכה סימן שם ד”ה או:

או שאר משקים וכו’, קשה דלפי מה שכתב הסמ”ג והובא בהגה”מ והעתיקו המ”א דהמשקה מים חייב משום חורש ג”כ אמאי כתב דביין מותר וה”ה בשאר משקים שאינם מצמיחין נהי דאינו מועיל להזרעים עכ”פ מרפה הקרקע ע”י הלחלוחית ויתחייב משום חורש ושמא י”ל דלא אמרו בזה משום חורש רק היכי דהוא מועיל להזרעים ג”כ אבל היכי דהוא מקלקל להזרעים אפשר דאין מתיפה הקרקע ג”כ וכעין זה מצאתי ג”כ במאמ”ר אבל הוא דוחק וצ”ע ודע דבספר תפארת ישראל כתב דבחכמת אקאנאמיע אמרו שמי רגלים הם טובים מאד לזבל הקרקע א”כ מזבל תולדת חורש הוא עכ”ל ולא נהגו העולם ליזהר בזה כלל וגם משבת פ”א ע”ב מוכח שלא כדבריו דהלא אי אפשר לגדולים בלא קטנים ולדבריו היה אסור גם לפנות על שדה ניר בשבת מחמת חרישה ולא משמע שם כן עי”ש.