כבר הבאנו כאן דבר אחד מאד חשוב ממנו, אבל הספר עצמו מלא וגדוש.
המחבר שליט”א גופו אנטי-ציוני לוהט, ולכן דבריו כ”כ יקרים וחשובים (קרי “התקפה מימין”).
אין הספר מונח בפני כעת, ואני כותב ע”פ התרשמות.
בענין פרסום השבועות וכו’ לגוים המחבר מבאר יפה שאסור למסור ד”ת לגוי, ויש שבועה (!) שלא יגלו מסטורין שלהם לאומות העולם, ומדמה לגמ’ לית דידע לישנא בישא כהמן, ומראה החילוק בין מעשי ריב”ז למשעיהם, וכן בפרשת הגלות עם יעקב ועשו ולא תחנם, ומעיר שנכשלו גם באפיקורסות. ומאריך באיסור מסירה עם ב”י סי’ שפ”ח, ומעתיק דברי הרשב”ש סי’ שנ”ב.
בפשטות, ביקורת בפני האומות על ישראל בכלל איסור לשון הרע, אבל הללו יאמרו שאין איסור לה”ר על “מינים”. אבל הרב ביטון בא מצד חלול השם וכו’, וזה פירכא שאין עליה תשובה אפי’ לטעמייהו של חסרי טעם ודעת!
אגב, הנה מכתב ידוע של משה הירש (שעדיין רואה עצמו כחלק מנטורי קרתא בשעת כתיבת המכתב) לערפאת:
(ובאמת י”ל שאין זה רק נ”ק, אלא גם סאטמר ושאר מרעין בישין, שהם ג”כ מפרסמין דברי רבם לכל הגוים בכל דרך, ובלשונות הגוים נמי.)