צרור את הצבועים
מיד לאחר מעשה קנאותו של פנחס, מדבר ה’ עם משה לאמר ‘צרור את המדינים’. צרור, מפרש”י ‘עליכם לְאַיֵּיב אותם’. כלומר – לעשותם אויבים; היינו – לציירם כרשעים; ר”ל – לחשוף את פרצופם האמתי, ולגלות לכל כי המדיינים המחויטים והמחייכים אינם אלא עם של רוצחים מרושעים, מתנקשים אכזריים, חורשי רע זדוניים וחיות טרף ברבריים.
כי התדמית בעולמנו טבעה לשקר. מתחת למעטה תמים ופסטורלי עלולים לקנן מרבצי סכנות הרי אסון, ומתחת לפרצוף נעים ונוטף דבש צופים, עשוי להסתתר מפלצת דרקונית רקובת שנאה ושוחרת מוות.
המדיינים היו נראים לכאורה כמו ג’נטלמנים אמתיים. הם הזמינו את בני ישראל ברוחב לב אל בתיהם, ‘ביתינו – ביתכם’ אמרו באבירות, והפקירו עבורם מכל אשר להם. אלא שהמטרה המוסווית מתחת הייתה אחת: להחטיא ולהמאיס את העם הזה בעיני אלוקיו, שיכלה אותם מעל פני האדמה. ואכן הם הגשימו את מטרתם, לפחות באופן חלקי, והביאו להריגתם של מאה חמישים ושש אלפי יהודים על ידי שופטי ישראל, ועוד עשרים וארבעה אלף במגיפה.
ועדיין, גם לאחר שכל זאת קרה, היה צורך לאייב את האויבים. לחדד ולקשר אותם אל הצרות שהם אלו שהביאו באכזריותם השטנית, שלא ימשיכו בני ישראל להיסחף שוב בקסמי חיוכיהם המזויפים.
כמה אנחנו מכירים את השיטה הזו. היצר יש לו כל כך הרבה פנים, וכולם דבשיים וזורחים בחמדה. הוא אף פעם לא בא כאויב במפגיע, אלא מתחפש מאחורי רצונות בלתי קיימים, מאחורי דחפים לתאוות חלולות, כאילו החטא הבא – זה מה שיעשה אותך מאושר עלי אדמות. וכולו אינו אלא גוש של שקר עטוף בצלופן.
בעצם, זה גם מה שפנחס עשה. הוא השכיל לראות מבעד למעטה התמים, כי האכזרי האמתי הוא זה שירחם כעת על השטן. ברחמים עצומים הוא סיכן את עצמו והלך לעשות את המעשה הנכון מתוך אהבת ישראל אמתית וכנה לחלוטין. דווקא המעשה ה’קיצוני’ שלו, הביאה עליו ברית שלום, ועל העם – רווחה.
ומכיוון שיש בעולמנו אינספור דוגמאות לשקרים שניבטים אלינו מכל חרך וצוחקים עלינו מכל פינה, ותוקפים אותנו מכל הכיוונים, בכל הזמנים ועל ידי כל הגורמים, נדמה שניתן לסכם ולומר, שעיקר עבודת היהודי בעולמו הוא – לזהות את השקרים הללו, ולהיצמד אל מקור האמת ומחצבת היושר האחת והיחידה.
כל אחד יזהה סביבו שקרים לרבבותיו, לו רק יפקח עין ויתבונן. הנה לקט אקראי ובלתי מייצג של שקרי העולם מול האמת. והחכם יחכם עוד ועוד.
א. אדם
לכאורה, עושה, מחליט, מנהל, מזיז. למעשה, במותו יתברר כלא יותר מאשר צירוף מולקולות בלה, מרקיב ומדיף צחנה.
ב. בחור
לכאורה, חסר עול וחופשי לעשות ככל העולה ברוחו. למעשה, דווקא השנים הללו מעצבות את עתידו ועתיד יוצאי חלציו לאורך ימים ודורות (נאום מרן המשגיח).
ג. געפילטע פיש
לכאורה, דג ממולא. בפועל, עשרים אחוזי קרפיון טחון מעורבבים עם קמח מצה, קמח שקדים, גזר, קישואים ושאר ירקות.
ד. דגל
לכאורה, סמל של עוצמה וכוח. בפועל, פיסת בד קטנה וצבועה, חסרת חוט שדרה ומתנופפת ברוח.
ה. הרב ר’
לכאורה, תואר כבוד ליהודי שלמד ועמל והוסמך לרבנות. למעשה, תואר בו זוכה מן ההפקר כל אברך למחרת נישואיו.
ו. וועד
לכאורה, חבורת אנשים ממונים שפועלים ללא לאות למען עניין וויעודם. למעשה, (במקרים מסוימים), חבורת מזדקנים רעבים לבורקס וצמאים לקולה שמבלים ימיהם במשרדים ממוזגים.
ז. זריעה
לכאורה, זרעים מושלכים לאדמה הבוצית החרושה ונידונים לריקבון ואבדון. למעשה, זוהי דרך השימור היחידה של הזרע.
ח. חומר
לכאורה עניין ממשי, מוצק, גבישי, קשיח, בר קיימא, אפשר לסמוך עליו. בפועל, ריכוז אטומים שאם רק אחד מהם מתפרק – מתברר כי גם מה שנדמה היה ממשי – אין בו ממש.
ט. טעות
לכאורה, פשלה אומללה שעלולה לגרום אסונות קטסטרופליים. למעשה, השגחה עליונה ישירה, להוציא לפועל דבר מה ללא הפרעת שכל אדם.
י. ירח
לכאורה, איננו אלא בננה בשלה בקצה הרקיע. למעשה, מדובר בכדור ענק גדול פי שלושים לפחות מכדור הארץ.
כ. כבוד
לכאורה, מי שיגע להשיג ממנו ימצא. למעשה, היגיעה הזו תביא לו אך בִּיזֵי בזיונות.
ל. לשם שמים
לכאורה, עשייה צרופה למען כבוד הקב”ה. בפועל, בלא מעט מן המקרים, הוא שם קוד לעשייה שרלטנית לשם השטל’ע הצרופה והכבוד העצמי הטהור.
מ. מוזיקה חסידית
לכאורה, שירי קודש המושרים בשולחנו טהורים. בפועל, תעשיית שריקות, צרימות, החרשות אוזניים ו’דנצים’ בלתי חסידיים בעליל.
נ. ניתוח
לכאורה, פציעה מכוונת ואכזרית בגוף חולה וחסר אונים. בפועל, פעולת הצלה הכרחית לגוף.
ס. ספינר
לכאורה משחק ילדים חביב שמועיל לקשב וזיכרון. בפועל, מסתובב סביב עצמו וחוץ מזמזום מטרטר לא עושה מאומה.
ע. עול
לכאורה, מחויבות כבדה, עבדות ושיעבוד. בפועל, דווקא פורק העול – חי חיים של כאב לב מתמשך, ריקנות, מיאוס, ייאוש וחידלון.
פ. פוליטיקאי
לכאורה איש בעל סמכויות שמנהל את המדינה. בפועל, אפילו את עצמו, על פי רוב, הוא לא מצליח לנהל.
צ. צום
לכאורה יום של הזיות בהקיץ על רוגלע’ך בוהקים עם שומשום ופאדשוועס קוגל ירושלמי נוטפי שומן. בפועל הצום לא נועד אלא “כדי לעורר הלבבות לפקח על דרכי התשובה”.
ק. קנאים
לכאורה אנשים קיצוניים, הזויים, חסרי תקשורת, מחללי שם שמיים המתנהגים באכזריות. בפועל, המקנאים האמתיים לשם ה’, הם המה מגיני העם, עושי רצונו, מונעי פורענות מישראל ורחמנים מאין כמותם.
ר. רע במיעוטו
לכאורה דבר של בדיעבד, בחירה מאולצת, אופציה שנבחרת בצער רב. בפועל, רווח והצלה שאין כמותו לעם ישראל.
ש. שעון
לכאורה, סובב על צירו שוב ושוב ללא שינוי. בפועל, כל סיבוב מעיד בעצם על שעה נוספת של חיים שהלכה ללא שוב.
ת. תקשורת
לכאורה, עשויה לדווח חדשות, למנוע שחיתויות, להנציח את הקורות. בפועל יוצרת את החדשות, משחיתה את העולם, ומשכתבת את ההיסטוריה.
ואם דיברנו על צביעות, ואנו מצויים בימי בכי הגלות ותקוות הגאולה, הנה מעשייה בשועל, שהוא הרי המייצג הרשמי של תנועת הצביעות בעולמנו הקט.
וכך היה מעשה במגיד מדובנא, שנקלע יום אחד אצל חבורת כופרים. פנו אליו הללו ואמרו ששמועה שמעו שמטיב הוא לדרוש. הנה הם מוכנים לשמוע ובלבד שלא יסיים כהרגלו עם כל עניין התפילה לבוא המשיח, יען הם אינם מאמינים בזה, עפ”ל.
הסכים המגיד, ולאחר שעה ארוכה של דברי כיבושין נוקבים, ביקש לסיים במעשה: השועל יצא יום אחד ליער, ובטנו הציק לו מחמת רעב ממושך. לפתע עולה באפו ריח של תרנגול בר מפוטם. הוא מגשש בנחיריו עד שהוא מתקרב לטרפו. התרנגול שהבחין בעוד מועד בטורף הצבוע שחושף ניבים מחודדים, תכף פרש כנף וזינק אל ענף גבוה באילן.
בצר לו, פנה השועל אל אומנות הערמומיות שלו. הוא צועק ממקומו אל התרנגול ואומר לו: “הי, אל תחשוש! אתה יכול לרדת. לא יאונה לך כל רע! שכן כבר בא המשיח ונתקיימה הנבואה של ‘וגר זאב עם כבש’, ואם כן גם תרנגול עם שועל יכולים ללכת יחדיו”.
עודו מדבר ולפתע נשמעו נביחות כלבים ביער. השועל תפס את ידיו ורגליו ונמלט אחוז אימה. כעבור כמה דקות הסתלקו הכלבים והשועל חזר למקומו ושוב קרא לתרנגול שירד אצלו. קרקר התרנגול בצחוק מלגלג ואמר לו: אם אכן כדברך שהמשיח הגיע והשלום שורר בין החיות, מדוע אפוא ברחת מן הכלבים? ממה אתה מפחד?
נענה השועל ואמר: “הן אמת שהמשיח הגיע, אבל מה אעשה שהכלבים אינם מאמינים במשיח?”
ופני הכופרים חפו.
ב”ה / הגיגים / פנחס / תמוז עז
First published in HaEda Newspaper. Reprinted with permission.
Contact the author at y29490@gmail.com