ברוך שפעם מסר עולמו לשומרים, שלא זכו לאור ה”דעת תורה” דהשתא, וקיימו מצות פדיון שבויים באמת!
סיפור ישן (נ”ל שהכותב “שכח” לספר שערכו גורל הגר”א וכו’):
בשנת תק”פ 1820 הם היצילו שיירה שלמה של 70 עולים יהודים מנמל יפו שנתפסו בידי כנופיה ערבית והועברו צפונה ואחד מאנשי הכנופיה דרש עבורה כופר של אלף נפוליונים מאחד מראשי העדה הילל ריבלין שלו מסר מכתב בכתב ידו של שאר בשרו יוסף לוריא (שהיה קרוב לחתנו של ריבלין שמריה לוריא) שהיה בין החטופים.
אנשי הגברדיה שלחו שני אנשים שהעמידו פנים שהכסף בידיהם והחזיקו שני שקים ריקים מכל כסף אך העמידו פנים שיש בהם מטבעות זהב.
שאר אנשי הגברדיה עקבו אחריהם עד שהיגיעו למקום בו הוחזקו השבויים בנחלת דן באיזור בני ברק של היום שם הסתערו אנשי הגברדיה על אוהלי הערבים ושיחררו את העולים.
לפי המסופר נהרגו בהתקפת פתע זאת כמה מאנשי הכנופיה הערבית ובינם מפקדם ויתרם נמלטו על נפשם. העולים ומשחרריהם עלו לירושלים בשירה והודיה. ומאז ניתנה חסות הגוורדיה לשיירות עולים מאורגנות מחוף יפו לירושלים. (חזון ציון עמ’ 186)