הנה הגשת אחד מאנשי הר”י טייטלבוים, ולא בדקתי בפנים (מסתמא זה תרגום מאידיש):
בפרשת “מקץ” מביא רבנו הקדוש זי”ע מסאטמר את השאלה מדוע נענש כל כך יוסף הצדיק על כך שביקש משר המשקים המצרי להזכירו לפני פרעה? והרי מסתבר שלאחר שנתיים אותו שר המשקים עצמו הזכיר את יוסף לפני פרעה! וממשיך רבנו וטוען כי כל אחד במקומו של יוסף הצדיק היה מבקש משר המשקים את מה שביקש יוסף, כהשתדלות פשוטה וכחלק שאינו פגום באמונת השם הצרופה ויש להתיר תורתית השתדלויות כאלה. אבל – לדעת רבנו, העיכוב של השנתיים לא בא על יוסף הצדיק כעונש על השתדלותו אלא מסיבה עמוקה יותר. כאן משווה רבנו את עניין המתנת השנתיים לפרשת רבקה אימנו, סבתו של יוסף הצדיק. משנשאלה רבקה אמנו האם תיאות ללכת עם דמשק אליעזר, עבד אברהם, לא רק שענתה בחיוב אלא אף התריסה כי תלך גם על כרחם, ושואל רבנו הקדוש מדוע היה לה – לרבקה, להוסיף גם על עניין של “בעל כורחם”, שהרי הם לא ניסו אפילו לכפות עליה דבר קל שבקלים?
מסביר האדמו”ר זצקו”ל כי רבקה אמרה זאת כהתרסה שאין היא חפצה ברשותם ובהסכמתם לילך עם עבד אברהם משום שההסכמה לרשות מהם תבוא אליה לא מן הקדושה אלא מן הטומאה, ולכן היא עמדה על דעתה שעדיף לה שבני משפחתה יתנגדו להליכתה והיא תצטרף לעבד אברהם כנגד רצונם. ואמנם ברכתם של בני משפחתה של רבקה – שרבקה תהיה “לאלפי רבבה”, לא התקיימה ורק בזכות תפילתו של יצחק אבינו, צדיק בן צדיקים, נענתה רבקה לפרי בטן. ומביא האדמו”ר הקדוש שגם ברכותיו של בלעם לעם ישראל לא נתקיימו לבסוף כדי שלא תבואנה לישראל ממקור טמא. ומכאן שגם יוסף הצדיק נדחה בשנתיים כדי ששר המשקים לא ישתדל עבורו מרצונו הטמא אלא ששחרורו יבוא לו מפחד פרעה, והאחרון יבוא לכך אך ורק מפחד ה’, בחלומותיו. והכל בדיוק אירע אח”כ בהתאם לגישה הזו, כמו שהוציא הקב”ה ממצרים את עם ישראל אפילו לא ע”י שרף אלא בכבודו ובעצמו, ולאחר שהכה במצרים עשר מכות, כדי שזכות הגאולה תהיה מקודש הקודשים ולא מכיוונים מפוקפקים שאח”כ יגרמו לעם ישראל רק מעצורים בקדושה.
הערות:
זהו, אני כבר חושב להיות אדמו”ר… אפי’ את הפסוקים הוא לא יודע לקרוא. מנ”ל ששר המשקים סיפר על יוסף מפחד פרעה? מסתמא רק החרטומים פחדו, וכן בנבוכדנצר. וכן ברבקה, ברור שרצו לעכב, ולכן הוכרחה למרוד (נס בתואל כידוע, “ימים או עשור”, וכן כל השיטפא).
נו, אם כבר, היה לו ללמוד מזה שבתחילה מקבלים רשיון מהאומות ע”י ניסים ואח”כ האומות חוזרים בהם, כי הנס לא יתמיד, אבל השבועות כבר נתבטלו וממילא חובה למרוד בהם מעתה, כך בהצהרת כורש וכן ממש בהצהרת בלפור (וגם מותר להשתדל בזה, כמו ש”כל אחד היה מבקש משר המשקים”).
מי שלא יודע לקרוא פסוקים מגיע לו להנהיג?!
וכמובן, לו מותר בשופי לומר “בדרך פירוש” דלא כחז”ל, כגון בבלעם ויוסף, אבל אם יאמרו זאת מתנגדיהם, אף שיודו בפה מלא שזה רק וורט וכו’, מיד יאשים הר”י טייטלבוים שזה אפיקורסות וכפירה בדברי חז”ל הקדושים!
ומ”ש “שלא ע”י שליח” עיוות גמור של דעת התורה (הוא שכח את תשעת המכות מדם ועד חושך?). לית מאן דפליג שסוף כל סוף יתגלה הקב”ה בכבודו, אלא שהכופרים האנטי-ציונים מכחישים אצבע אלהים בשאר המכות עד שנאלצים ע”י ניסים גלוים ממש לומר משה אמת ותורתו אמת, והכל עוד בשם “האמונה הצרופה”! ולעולם, כל הכנות הגאולה רק מידו ית’ כי מי יאמר לו מה תעשה, ואפס בלתך גואלנו. רק הקב”ה הנותן מטמא טהור (כגון אוהבי אמת מתוך האנטי-ציונים, ת”ל!) מחליט מתי יש חשש “מעצורים” ומתי לא.
ובאמת גם במדבר עדיין תהו עשר פעמים אם הקב”ה עמם אם לאו, ועוד היו כמה נסיונות ומכשולות, ואעפ”כ הכל רק מאתו ית’ כמו שהאריך הרב ברנד שליט”א במקו”א, והחטא אינו מפקיע מקור הישועה, דלא כבעלי דעות כוזבות. הן אמת שע”י שהנאצים והערב רב נתנו רשות לר”י דסטמר לצאת מהונגריה (לאחר שאסר על אנשיו להציל את חייהם) עי”ז עזר להחריב את א”י ע”י מניעת עלית יהודים נאמנים, ושיקע אותם בטיט החמריות בטומאת ארץ העמים, ושילח פארותיו לייאש ממלחמה נגד הערב רב כאן בארה”ק.
את הדרשא הזאת יכלו לומר אנשי דורה של רבקה! גם הם סברו שאם רשע בירך ונתקיים ודאי אין הברכה אלא ממנו. ודאי אין זה כך, אלא כיון שהדור המגושם היו בדרגת ר’ טייטלבוים רח”ל, הקב”ה עצר את רחמה בתחילה לזמן רב עד שיצא הספק מלבם. אבל רק הקב”ה קובע מתי להתחשב בזה, ומתי לעשות בשיתוף פעולה עם בעלי בחירה, וכמו תחילת תקומת ישראל שבימינו. וכגון כאן שפרעה חולם בצירוף שר המשקים שהזדמן עם יוסף לפונדק אחד, שזהו השגחה נסתרת, והכל כדי לתת פתחון פה למינים כגון המצרים והאנטי-ציונים, ואעפ”כ לא ישתכרו. וכפרש”י, ארורים הרשעים שאין טובתם שלמה (רש”י ברא’ מ”א י”ב). לדעת הרב יואל ט’ יוצא כי אסור לשהשתמש לאורה של חמה אלא באור הגנוז בלבד בדיוק כמו שעובדי החמה משתחוים לשמש ולא לבורא השמש, וכי מפני שוטים הללו יאבד את עולמו?!
וכן חזי’ ממש באותו פלוני כיצד הקב”ה מגלגל את רצונו ע”י כל מיני אנשים. שמצד א’ מסתמא קיים הרב י”ט איזה מצוות (והי’ צ”ל לומר לו שמאר”י השפע יורד לכל העולם, וכמ”ש אברהם למלך סדום “אם מחוט ועד וגו’ ואם אקח מכל אשר לך”, ולא תאמר כמו ברא’ ספי”ד, “בלי יושבי סיר הבשר בחו”ל הקב”ה אינו יכול לפרנס את יושבי א”י אהוביו”), אבל מאידך שכנע פוליטיקאים ו”רבנים” לגרום בעקיפין לשפיכות דמים שאין לו קצבה ע”י נתינת א”י לגוים, שחרור חטופים, כריתת ברית ליושב הארץ, כפירה בבריתו של אברהם אבינו ע”ה, תחילת נפילה ניסה, וכו’.
הערה: נכתב בחפזון, ומסתמא יש כאן טעיות.
אגב, במקור נאמר שגם בתואל שאל את פי רבקה בבוקר, ותיקנתי הלשון בהנחה שזה טעות הכותב בלבד (ולא עד כ”כ שגה הרב טייטלבוים).