רש”ח סוף פר’ נח:
וימת תרח בחרן, לאחר שיצא אברם מחרן ובא לארץ כנען והיה שם יותר מששים שנה שהרי כתיב ואברם בן חמש שנים וע’ שנה בצאתו מחרן ותרח בן שבעים שנה היה כשנולד אברם הרי קמ”ה לתרח כשיצא אברם מחרן עדיין נשארו משנותיו הרבה ולמה הקדים הכתוב מיתתו של תרח ליציאתו של אברם שלא יהא הדבר מפורסם לכל ויאמרו לא קיים אברם את כבוד אביו שהניחו זקן והלך לו לפיכך קראו הכתוב מת…
תדא”ר פרק י”ט:
נוכח פני ה׳ רבש״ע ראה נא בעניינו וריבה ריבנו, ויעלה עלבוננו לפניך מה שנעשה לנו בכל שעה ושעה. וזכור כמה בעלי בתים יש בהם בישראל שאין להם פרנסה ועוסקים בתורה בכל יום תמיד. וזכור כמה עניים יש בהם בישראל שהעכו״ם מושכים את בשרם (במיסים וארנוניות) מעליהם ועוסקים בתורה בכל יום תמיד. זכור כמה סומים יש בהם בישראל שאין להם מזונות ונותנים ולומדים את בניהם תורה.
…
אבי שבשמים זכור כמה פסחים וכמה סומים יש בהם בישראל שאין להם מזונות, ואפילו הכי נותנים שכר למלמדים שילמדו עם בניהם תורה.
בקיצור, מי שלא עובד לא אוכל (בשביל זה יש ילדים), וכמ”ש חז”ל, “דאי לא לעי לא נגיס“.
נקודה למחשבה: מה הם ידעו ואנו אבדנו?
(אגב, מעניין שהביטוי אינו לגבות מיסים מתוך העור (“Tax the hide”) אלא מהבשר עצמו, “שהעכו״ם מושכים את בשרם (במיסים וארנוניות) מעליהם”.)