סיפור נורא מהג”ר משה שפירא זצ”ל על החפץ חיים
בשנות צעירותי, שמעתי מעשה, ר’ מרדכי סלונימער, הוא היה גאון גדול וצדיק גדול, והוא היה בידידות גדולה עם החפץ חיים. הוא פעם הגיע לביקור בארץ ישראל. הוא הגיע בסתר, לא היה תהלוכה, פאראד, לקראת ביקורו. כשחזר לחו”ל הוא שלח מכתב לחפץ חיים ותיאר במכתבו את מה שראה בארץ ישראל. אני שמעתי סיפור זה ממי שמע מעד ראייה, ממי שעמד שם כשהחפץ חיים פתח את המכתב. כשקיבל החפץ חיים את המכתב, הוא קרא את מה שבמכתב, ועודו אחוז במכתב הוא התחיל לרקוד מסביב לשלחן. הסתכלו עליו בתמייה, ושאלו את החפץ חיים, מה כבר כתוב שם? הוא ענה להם בהתרגשות והתלהבות, אתם שומעים מה שר’ מרדכ’לה כותב, איהר הערט וואס ר‘ מרדכ’לה שרייבט, איהר הערט וואס ר’ מרדכ’לה שרייבט?! כתוב שמגדלים ארבע עשרה סוגי ירקות בארץ ישראל. הוא ראה שבארץ ישראל במארק, בשוק, מוכרים ארבע עשרה סוגי ירקות. מה כבר יש לנו!? פה תפוחי אדמה, בצל, שום, וצנון. וואס האבען מיר, קארטאפעל, ציבעלע, קנאבעל, און רעטאך. והוא רוקד ורוקד מסביב לשלחן, באומרו איהר הערט וואס ר’ מרדכ’לה שרייבט, איהר הערט וואס ר’ מרדכ’לה שרייבט!!??.
פשוט, שהרקידה היתה על הקץ מגולה, תתן פריה בעין יפה. ארבע עשרה ירקות. מן הסתם ר’ מרדכ’לה היה במחנה יהודה, במחנה יהודה מוכרים כל סוגי החמוצים, הפיצוחים, כל השנים מוכרים שם הכל. מה כבר היה שם, חובעזה וחיליבע, זה מה שהיה. על כל פנים, הוא ראה בעצמו ארבע עשרה ירקות, זייער גישמאק, זה מאוד נעים, החפץ חיים יצא מחוץ לעצמו מתוך התפעלות ושמחה, הוא דבר פשוט, שהשמחה של החפץ חיים הוא שמחה של קץ מגולה, שהקב”ה מראה לנו. זה דבר שהקב”ה מראה מלמעלה.
(מתוך שיעוריו, מפי אחד הכותבים.)