האם ניתן לחדש את העבודה בזמן הזה כשהציבור טמא?
מצד אחד, אסור לטמאי מת להכנס למקדש ולעבוד בו, וכיום כולנו טמאי מת • מצד שני, מצווה עלינו להביא מדי יום שני תמידים, להביא מוספי שבת וחג ועוד • האם איסור הטומאה נדחה במקרים מסוימים? • תשובה מבית מכון המקדש
הרב אבי כהנא יום ראשון, י’ בכסלו ה’תשע”ט
שאלה: לכשיבנו ישראל את המקדש בזמן הזה, ותעמוד שאלת חידוש העבודה, תתעורר גם השאלה, שבזמננו מוגדרים הכל כטמאי מתים, שכן, אין בידינו אפר פרה אדומה – כיצד אם כן תיעשה העבודה? האם ניתן להסתמך על ההלכה, ש’טומאה הותרה בציבור’ ולהתחיל את העבודה בטומאה?
תשובה: כבר היו דברים מעולם, שהעבודה במקדש נעשתה בטומאה. וכגון, בעת הקמת המשכן בימי משה, חנכו את המשכן בטומאה, כמובא בדברי חז”ל, שהכנת אפר פרה אדומה, התקיימה רק ביום השני להקמת המשכן, והתחילו ביום השלישי להזות מי אפר פרה על הכהנים והלויים ושאר כל ישראל[1].
כך גם בימי חזקיהו לאחר שהעבודה במקדש הושבתה עשרות שנים בימי המלך אחז, חידש חזקיהו את העבודה, עם זאת, חגגו ישראל את הפסח בטומאה. ככתוב: “וישחטו הפסח בארבעה עשר לחדש השני… כי רבת בקהל אשר לא התקדשו… כי מרבית העם רבת מאפרים ומנשה יששכר וזבולון לא הטהרו”[2], וסופם שאכלו את הפסח בטומאה.
כך גם אירע בתחילת ימי הבית השני, שעבודת הקרבנות במקדש התקיימה במשך עשרים ושתים שנה, והכהנים הקריבו תמידים ומוספים בשבתות ובמועדים, והכל בטומאה. רק עם סיום בנין הבית בשנה השישית לדריוש, חגגו את הפסח בטהרה, ככתוב: “ויעשו בני הגולה את הפסח בארבעה עשר לחדש הראשון, כי הטהרו הכהנים והלויים כאחד – כולם טהורים וישחטו הפסח לכל בני הגולה”[3]. ומבואר בתוספתא[4], שכשעלו בני הגולה, לא היה להם אפר פרה, וגידלו ילדים בטהרה עד גיל שמונה עשרה, והכינו את אפר הפרה האדומה. כך היא גם דעת רבי יהודה שם, שלא היה להם אפר פרה, ועשו את העבודה במקדש בטומאה. רק בשנת העשרים ושתים מן היום בו התחילה העבודה במקדש, כשהצליחו להכין אפר פרה, ניטהרו הכהנים והקהל, וזכו לעשות הפסח כולו בקדושה וטהרה.
וכתב רבי אשתורי הפרחי, שבימיו רצו בעלי התוספות שהגיעו ארצה לחדש את העבודה במקדש, זו לשונו: “רבנו יחיאל דפריש ז”ל אמר לבוא לירושלים, והוא בשנת שבע עשרה לאלף השישי, ושיקריב קרבנות בזמן הזה. ואני מטרדתי… לא שאלתיו מה נעשה מטומאתנו… אנכי בדרך לפני שילה שב למקומי, נזכרתי הלכה, שאין לחוש על הטומאה כדאמרינן במסכת תמורה… שקרבנות ציבור דוחין את השבת ואת הטומאה”[5].
שאלה אחרת: שמא צריך ציץ לכפר?
תשובה: בזמן הזה שיש ציץ זהב טהור, שכבר הוכן עבור הכהן הגדול, כמו כן ניתן למנות כהן גדול – לפחות לזמן ההקרבה, ולקיים את העבודה כהלכתה, ממילא, החיוב לחדש את העבודה – אפילו בטומאה – בעינו.
_____________________________________
[1] ראה מסכת גיטין ס, א – ב; וכן בספרי פרשת נשוא ‘בראש חודש הוקם המשכן, בשני לו נשרפה פרה, בשלישי היזה ממנו’.
[2] דברי הימים ב’ ל, טו.
[3] עזרא ו, יט.
[4] פרה פרק ג, ג- ה.
[5] כפתור ופרח פרק ו.
מאתר חדשות הר הבית, כאן.