מזורזים הזדרזו!
בהיות וגדול הטשטוש ורבה המבוכה, ואין איש יודע מה תלד שעה ומה תחדש דקה, והמטוטלת מיטלטלת והשבשבת מסתחררת והקערות מתהפכות על פיהן, הנני בזה, כשירות לציבור היקר שאינו בקי די צורכו בקורות בית הבדים, לסדר את הדברים דבר דיבור על אופניו או סקטבורדו.
אציין תחילה כי שורות אלו נרשמות בליל יום ב’ השבוע, והדברים נכונים אך ורק לרגעים אלה ממש. עד שהם יצאו לאור עשוי הכל להשתנות עשרות ומאות פעמים לכאן ולכאן. אבל איך אומרים, התמונה אילוסטרציה. העיקר הכוונה.
הכל מתחיל מפלוני שטיפס על עץ כדי להוכיח משהו למישהו. הוא כמובן לא שיער באיזה עץ רופף מדובר. למען האמת לא ממש הייתה לו ברירה. ואם נדייק, זה כלל לא היה הוא, אלא אחרים שבוחשים בקדירה ומערבבים בקלחת וטורפים בקלפים. מה גם שגורמים המקורבים לידידים מהעבר מוסרים כי הוא בכלל התכוון לשימוש פנימי.
בל נתכחש לעובדה הבסיסית שאלמוני הוא הסיפור הגדול כאן. הכל הרי מתחיל ונגמר בו. הוא זה שהחליט לנצל את המומנטום, להשתמש באהדה הציבורית ולהשפיל את רשויות האכיפה. בעקיפין מתברר, הוא התכוון להעביר מסר ברור ליריביו שלא יתעסקו עם הכריש הכי טוב ליהודים מאז בגתן ותרש. אמנם למעשה, אין חולק כי הוא חושש מאוד, לכן הוא מנסה למשוך זמן, העיקר שלא לפרק את מרבץ התענוגות בשלב הזה.
מה שבטוח מעבר לכל ספק סביר, שהכל נעוץ בסופו של דבר בתקשורת. היא זו שמלכתחילה סובבה את כלב השמירה הראשי והניעה את החוקרים ועודדה את עדי המדינה. אם כי יש להדגיש שאם אכן התסבוכת החוקית תצליח יותר מדי, לא תהיה לה יותר מה לעשות, מה שגורם לה לקונפליקט תרבותי רווי יצרים עם עצמה.
עם זאת יש לציין ביושר, שהשף הראשי בהחלט שאחראי על כל התבשיל הקודח הזה הוא לא אחר מהבג”ץ שכידוע ממומן על ידי ארגונים אנטישמיים מנקרופיליה שניזונים ממאמרי המערכת המושחזים בעיתון הארץ. האקטיביסטים נחושים לרוצץ את ראש החצופים, אם כי הם מודעים לכך כי הדבר יזרז לחופם פסקאות התגברות ונתיבים עוקפים, מה שמעיב קשות על מוטיבציתם בכל הנ”ל.
אם כן, בסבירות של שמונים עד תשעים ושניים אחוזים – הולכים לבחירות. חד משמעית. אבל ההתפתחות האחרונה בעצם הופכת את התמונה ומשנה את המפה, כך שכנראה, בסופו של דבר נראה שלא יהיו בחירות לעת עתה.
אף כי צריך לזכור שכל הסיעות שואפות לפרוש על רקע משבר הגיוס. מנגד, אף אחד לא מעוניין בבחירות. מי שיחליט הוא ראש הממשלה, והחלטתו תלויה לחלוטין במה שליברמן יעשה. הנעלם הגדול הוא רק תנודות השערים של הנסד”ק, וכל צעד שייעשה יצטרך להתכתב עם מצעו של לפיד ועד כמה הגיזרה עם דעאש תתחמם בימים הקרובים.
השאלה היחידה שנותרה היא מה עם כל השאר. הרי בסוף התקציב הוא המכשול הגדול כאן, (אם נתעלם לרגע ממשבר הסודנים ורפורמת הסיעוד, חוק הגיוס ומתווה הכותל). עם זאת, בל נשכח שסקרים שמחמיאים למפלגות המרכז מהווים מרכיב חשוב בהחלטה לכאן או לכאן. אז כנראה הולכים לבחירות, אבל מן הסתם לא, בהסתייגות מתבקשת, כי הכל אפשרי, אבל אי אפשר לדעת.
תכף תתכנס מועצת הפרשנים המיוחדת שלנו לעשות לכם סדר. אל ייאוש.
בשבוע האחרון נאלצו צרכני התקשורת לספק את יצר סקרנותם באמצעות שרשרת הדרמות המסוכסכת הנ”ל, על כל עליותיה ומורדותיה וזוויותיה והטיותיה ואספקטיה ודקדוקי דקדוקיה. ערוצי התקשורת, בים, באוויר וביבשה, מיחזרו ספקולציות ותיאוריות לארוחת בוקר, טחנו השערות והדלפות לארוחת צהריים, לעסו פילוחים וסקרים לארוחת ביניים, הקיאו סקופים וספינים לארוחת ערב, וגרסו מבזקים ופרשנויות לקפה הלילה. הכל בנושא האחד והיחיד ההוא.
בואו נתעלם לרגע מן השאלה המתבקשת: מה הדיבורים הללו מוסיפים, איך הם תורמים ומה ייצא מהם, ונשאל אחרת: מה אמור לעשות מי שבמקרה העניין הזה לא מעניין אותו. תחשבו איזה שבוע קשה עבר עליו. הוא רוצה לקרוא נניח על להקות שקנאים שרוקנו בריכות דגים בגליל התחתון, או על דברים אחרים שהתרחשו במהלך השבוע בעולמנו הקט. אבל מה יעשה ובעיתון לא נותר מקום לנושאים שוליים כאלו.
בהיות והתקשורת תפקידה לכאורה לספר על מה שמעניין את צרכניה, כי אחרת לא יצרכו אותה, השאלה מופנית בעצם לצרכנים: למה כל הבלגן הפוליטי הזה מעניין אתכם? איך זה ישנה לכם את המחר, ובאיזו צורה כל הברברת הזו נוגעת לחייכם ולסדר יומכם.
מנגד, אין לי שום ספק כי לו היה זה ביד הצרכן הפרטי, בוודאי שלא היה בוחר מרצונו להתעניין במה שקורה שם בפוליטיקה הממשלתית. בוודאי שלא במידה מוגזמת כזו.
באופן אישי אני מוכן לספר שמה שעניין אותי ביום הספציפי הזה הוא הקוּלֶר שנשבר בכויללנו, והמחלוקת החיננית בין זול ובגדול לשפע ברכת השם בשכונתנו, וגם חשבון החשמל הנפוח שהגיע אמש. (נדמה לי שכפר ערבי בצפון התחבר פיראטית לארון החשמל שלי. לא עניינכם אבל חשוב לבדוק דברים כאלה).
אם כל זה נכון, וזה נכון, יוצא שהתקשורת היא זו שהחליטה מה יעניין את הציבור. אבל הציבור נתן לתקשורת להחליט עבורו מה מעניין אותו.
אז כדי שלא נתבלבל אסכם: התקשורת תפקידה לספק לי מידע מעניין, כדי שאבחר לצרוך אותה, אבל היא זו שמחליטה מה מעניין אותי, על אף שזה לא מעניין אותי. מעניין.
ההצעה המסתברת במבוכה זו היא, שהפוליטיקה לא באמת מעניינת אנשים ‘לתועלת’, אלא היא מעניינת כענף ספורט מופרע למדי. התקשורת מטרתה ללכוד אותך אל תוך המעגל הזה, שתצטרף למעגל המטורף וחסר התוחלת הזה, שתצטרף אליהם ואל שיממונם – בשביל למצוא הנאה בתחרות הלאומית: מי ייפול ואת מי הוא יסחף אחריו.
במילים אחרות: התקשורת מזמינה אותנו ללכת אחרי ההבל ולהתהבל כהוגן.
מפני מה תינוקות מתחילים ללמוד מפרשת ויקרא, מובא במדרש תנחומא פרשת צו, “אמר הקב”ה מה הקרבנות טהורים אף התינוקות טהורים, יבואו טהורים ויתעסקו בטהורים”.
נשאלת שאלה פשוטה: מי זקוק יותר לטהרה – טהורים או טמאים? וודאי טמאים. כי הרי הטהורים כבר טהורים. אם כך, מדוע העובדה שהתינוקות טהורים היא סיבה שגם יתעסקו בטהרות, הרי מי שזקוק לטהרה הם לא הטהורים אלא הטמאים, אז שיתעסקו הם בטהרות?
והשאלה רחבה ומתרחבת ככל שנעמיק להתחפר בה.
מי צריך לבכות יותר ב”סלח לנו”? החוטא בלי ספק. בפועל, ככל שהצדיק צדיק יותר כך הוא מוטרד יותר מחטאיו, ובכיוון ההפוך, ככל שהחוטא גדול מחברו – הוא משוכנע עוד יותר כי הינו צח כשלג בפסגת האלפים.
מי צריך לדאוג מאיבוד זמנו? המבזבז את זמנו כמובן. ולמעשה, ככל שהאדם מנצל את זמנו יותר, כך הוא מיצר על מעט הזמן שהולך לו לאיבוד, ולהיפך.
מי צריך יותר להזדרז, המקדים או המאחר? אז למה דווקא הזריזים מקדימים?
מי זקוק למילה טובה ממחנכו, התלמיד המוצלח והמוכשר, או הנחשל דל הכישרון? הנחשל ללא ספק. אם כן מדוע העולם הפוך לגמרי?! (והקריאה הזו, בניגוד לשאר, לא מקבלת מענה במאמר זה).
וגם בענייני חולין. מי צריך יותר כסף העני או העשיר? העני. אז למה העשיר עובד הרבה יותר קשה ולחוץ הרבה יותר ממנו להשיג? וחזר הדין לכל הדומה.
התשובה קצרה ופשוטה: השאלה היא אך ורק במה האדם מתעסק. כי בדבר שבו הוא עוסק ומשקיע ועמל וחושב, זה מה שמעניין אותו.
וכשמגלים זאת מבינים שמה שצריך בחיים הוא רק לבחור את העיסוק. לבחור את הכיוון, להתיישב על הקרון הנכון. ומכאן ואילך הרכבת תתקדם.
לכשתתבוננו בזה תידהמו ותשתוממו: אם הייתם נולדים למשפחת סירגמיש למשל, הרי הייתם מתעניינים כל חייכם בתחום הגרביים. הייתם מוצאים בו עניין ופוליטיקה פנימית ויצרים ומערכות וסקופים וכל המסתעף. וכך כל נושא בעולם. אם רק נהפוך אותו למרכז חיינו, הוא יתפוס את כל ישותנו. הבשורה הרעה היא, שאם לא תבחרו תחום כזה בעצמכם, התקשורת תחליט במקומכם מה יעניין אתכם.
וכמו שאפשר ללכת אחרי ההבל ולהתהבל, כך במידה טובה מרובה, אפשר ללכת אחרי הקדושה ולהתקדש. אחרי התורה ולהיטהר. לכן לא פלא שדווקא הצדיקים עסוקים בצדקותם, ורק את המזורזים אפשר לזרז, ולהבדיל, דווקא בעלי המנה רוצים מאתיים. כי הם נמצאים בתוך העניין הזה.
יבואו אפוא הטהורים, ודווקא הם אלו שיתעסקו בטהורים. יתעסקו בטהורים, כדי שזה ימשיך ויהיה עולמם, תחום עיסוקם ושאיפת חייהם כל ימיהם.
ב”ה / הגיגים / ויקרא / ר”ח ניסן עח
First published in HaEda Newspaper. Reprinted with permission.
Contact the author at y29490@gmail.com