הנה כבר כתבנו ע”ז כמה פעמים באנגלית, עתה נסכם שוב בלשון התורה.
חכ”א שאלני:
האם בערך זהו השלטון שאתה מחפש?
תשובה:
ונוסיף עוד הסבר:
א”כ תקשה, למה צריך מילים לועזיות? ולמה אני כותב ומעתיק הרבה מאד על ההשקפה הזו מכל הזוויות אצלי באתר, ומביא ראיות בעד או נגד מהתורה? וכי מה חסר במקור?
יש כאן דבר עמוק שצריך לימוד על פה, לא בכתב, אבל ההכרח לא יגונה.
ושוב, מה שכברירת מחדל אין לפגוע סתם באחרים בממון או בגוף (ע”פ המוסר שהוטבע בנו בידי שמים לשמש כ”מצפן” לרוב הכרעות החיים, דעלך סני לחברך לא תעביד, כמו ברציחה ו”איסור מזיק”, ועיין רש”י שבת ל”א א’), ותולדות היסוד הזה, הכל מבאר את התורה בעצמה בכל מקום *שאין* לעשות שלום, לא רק בסתום אלא אפי’ במפורש. “תשכח מרגניתא תותה”.
הצו הנורמטיבי הזה מבהיר לע”ד חלק חשוב מכונת תוה”ק, (כתבנו ע”ז בלי סוף, לא נרבה לינקים), למשל בחינוך צריך יותר לסמוך על החניך (וזה נחוץ בפרט היום, שרעיונות אי-התערבות וכו’ רחוקים ומורחקים). אף כי בכל חכמה צריך רחמי שמים גדולים וזהירות שלא ליטלו חוץ למקומו (כמו הפתגם: עבור בעל הפטיש, הכל נדמה לו כמסמר, חוק “הפטיש של מאסלו”).