כלכלה חופשית היא הדרך המוצלחת ביותר לשגשוג וקדמה
מאות שנים של ניסוי וטעייה הוכיחו ששוק ריכוזי וכפייה של תכנון מלמעלה נכשלים בכל פעם מחדש. אם אנו באמת רוצים את טובת הכלל – שוק חופשי הוא האפשרות הטובה ביותר
השוק החופשי נחשב בעבר (ובמידה מסוימת גם היום) למין יצור בעייתי, סרח עודף מימי קדם בהם איש הישר בעיניו יעשה. אנחנו חכמים יותר, אמרו לעצמם אנשים במאה ה-19 וה-20, יש לנו מדענים, מתכננים ומומחים ואין שום סיבה שהשוק ייעזב לגורלו ויגדל פרא. הנאורות והישגי המדע הביאו לכך שלא מעט אנשים היו בטוחים שניתן יהיה להחיל את המתודות המדעיות על השוק, ולנהל אותו כראוי מלמעלה למטה.
כידוע, זה לא ממש עבד. בכל מקום שבו נוסה התכנון מגבוה כתחלופה לשוק פתוח וחופשי, הוא נכשל באופן חרוץ. גורלו של חצי האי הקוריאני הוא אחת מהדוגמאות המוצלחות לכך: ארץ אחת ובה עם בעל תרבות דומה ומאפיינים דומים, חולקה בשלהי המאה הקודמת באופן שרירותי לשני חלקים. בחלק אחד הוחל תכנון ריכוזי, ובחלק שני צמח לאט ובהדרגה שוק חופשי.
טבלת התמ”ג לנפש בשתי המדינות, קוריאה הצפונית וקוריאה הדרומית, מאירת עיניים. בעשורים הראשונים לחלוקה קשה עדיין היה לראות הבדל בין הקוריאות. מי שמבקש למדוד הצלחה של מדיניות כלכלית במונחים של שנה או שתיים, לרוב יתבדה. אך עם הזמן קוריאה הדרומית מזנקת, ואילו הצפון לא רק מדשדש אלא גם נסוג לאחור. וכך, מתמ”ג לנפש של 854 דולרים ב-1950, מגיעה קוריאה הצפונית לכ-1,122 דולר לנפש כעבור 60 שנה; קוריאה הדרומית, לעומת זאת, מגרדת כבר את ה-20 אלף דולר לנפש.
הדבר לא מתבטא רק בתמ”ג לנפש אלא כמעט בכל אספקט של החיים, בין אם זה תוחלת חיים (70.4 בצפון; 82.4 בדרום), בתמותת תינוקות ועוד.
חצי האי הקוריאני הוא אכן דוגמה מאלפת, אך גם בכל מקום אחר שבו התבצע ניסוי שכזה התוצאות היו חד-משמעיות. כך למשל בגרמניה, שחולקה בין מזרח למערב באותה תקופה, הפערים בין המזרח הקומוניסטי לבין המערב החופשי היו כה גדולים, עד שגם עשרות שנים לאחר האיחוד הם ותרו משמעותיים.
בכתבה של הגארדיאן משנת 2015 במלאות 25 שנה לאיחוד, מצוינות כמה עובדות מאירות עיניים ומדכאות גם יחד: מתוך 500 הגרמנים העשירים ביותר, רק 21 מהם מהמזרח (מהם 14 מברלין). מבין עשרים הערים המשגשגות בגרמניה, רק אחת מהן, יֵנה, היא במזרח. למערב גרמני הממוצע יש 153,200 אירו; למזרח גרמני יש פחות מחצי מזה, וכדי להיות בעשירון העליון במערב גרמניה אתה צריך 240 אלף אירו לעומת המזרח שם כרטיס הכניסה שלך למועדון הזה הוא 110 אלף אירו בלבד. במילים אחרות, עשיר ממזרח גרמניה עני יותר מאדם ממוצע במערב גרמניה.
אלה הם כמובן מקרי קיצון, אך גם בתוך מדינות הכוללות שילוב של כלכלה חופשית ומעורבות ממשלתית בשוק (למעשה בכל מדינות העולם) ניתן לראות שמדינות עם יותר חופש כלכלי נהנות משגשוג רב יותר מאשר מדינות עם פחות חופש כלכלי.
גם בתוך כל מדינה ניתן לראות שתחומים בהם יש מעורבות ממשלתית מועטה יותר נהנים משגשוג רב יותר מאשר תחומים עם מעורבות ממשלתית רבה או מונופול ממשלתי. קחו לדוגמה את תעשיית ההיי-טק הישראלית מצד אחד, ואת חברת החשמל עם החוב האדיר שהיא סוחבת על גבה ועל גב האזרחים מן הצד השני.
לוז השוק החופשי: שכנוע במקום כפייה
מה הסיבה לשגשוג של השוק החופשי, ולכישלון של הכלכלה המתוכננת?
ראשית, צריך להגדיר מהו שוק חופשי. שוק חופשי הוא מערכת שבה היחסים בין פרטים מתבטאים בשכנוע במקום בכפייה. כדי שזה יקרה יש הכרח במוסדות איתנים: מערכת משפט אמינה, מערכת מדינתית שתמנע כפייה בין הפרטים ועוד. אם כל רגע יכול לבוא שודד ולקחת לך את הכסף, אז השוק החופשי נפגע והשגשוג נפגע יחד איתו. אם השודדים מפחדים מהשודד הגדול ביותר, המדינה, המערכת מתייצבת והשוק החופשי יכול לפעול.
המערכת, יש לשים לב, מספקת מסגרת. במצב אידיאלי המערכת לא מתערבת בשוק אלא מתערבת רק נגד כפייה. היא יכולה לקבוע כללי משחק ואף להגביל את השחקנים בשוק, אבל אלה כללים ידועים מראש ולא משתנים. לקח לאנושות אלפי שנים של ניסוי וטעייה לפתח מערכת כזו, ולא בכל מקום היא הגיעה לכך, אבל מרגע שהגיעה, היא הצעידה את בני האדם לקדמה כלכלית חסרת תקדים.
בשוק החופשי הצרכן הוא המלך. כל יזם וכל חברה חייבים להיענות לשיגיונותיו של הצרכן, ואין להם דרך לכפות עליו. הם חייבים לייצר מוצרים זולים יותר וטובים יותר שישכנעו אותו לשלם דווקא להם. ענקיות טכנולוגיה כמו גוגל, פייסבוק ואפל נאלצות להשקיע הון תועפות בפיתוח מוצרים שאנו נשתמש בהם לנוחותנו המרבית, כדי שהן יוכלו ליהנות מכספינו. חברה שאינה עומדת בדרישותיו של הצרכן, יחסית לחברות אחרות, תקמול ותיפול בלי קשר לגודלה. השוק העולמי רווי בדוגמאות לחברות שבעבר חשבו שתישארנה לנצח, והיום מה שנותר מהן הוא לא יותר מערך בוויקיפדיה.
הכלכן האוסטרי לודוויג פון מיזס הגדיר זאת היטב כאשר כתב: “כלכלת השוק נקראה דמוקרטיה של צרכנים, משום שיש בה קלפי בחירות יום-יומית של העדפת הצרכנים. ההצבעה בבחירות והוצאת הדולרים בשוק שתיהן דרך להביע את דעת הקהל. הצרכן קובע, על ידי רכישה או הימנעות מרכישה, את ההצלחה או הכישלון של היזמים. הם הופכים יזמים עניים לעשירים ויזמים עשירים לעניים. הם לוקחים את אמצעי הייצור מיָזמים שאינם יודעים כיצד להשתמש בהם בצורה המיטבית בשירות הצרכנים ומעבירים אותם לאלה שיודעים כיצד להשתמש בהם טוב יותר”.
הטענה הרגילה לפיה לחברות גדולות אין תלות בצרכנים נובעת מדימוי שגוי בין חברה פרטית (בלי כוח כפייה) לבין גוף מדיני (בעל כוח כפייה). חברות עסקיות, גדולות ככל שתהיינה, אינן יכולות להרוויח אלא על ידי ריצוי הצרכנים. היחידים הלוקחים מאתנו כסף בכוח הם הגורמים בבעלות המדינה, הממומנים מכספי המסים.