הדבר הי’ ידוע בירושלם שבמקום מושבו של הגאון רבי אברהם שאג זצוק”ל בבית המדרש, הי’ סימן של צרבת מרוב שפך הדמעות, וכאשר שאל מרן הגרי”ח זאננענפעלד זצוק”ל את רבו המובהק ר”א שאג על פשר ריבוי הבכיה והדמעות כשמגיע לפרשת והיה אם שמוע, תשובתו היתה, כי הנה מצינו בגמ’ למה קדמה שמע וכו’ כדי שיקבל עליו עול מלכות שמים תחילה ואח”כ יקבל עליו עול מצוות, הלא צריך להבין מה יתירה פרשת והיה אם שמוע מה שאינו בפ’ שמע, כי המצוות שנזכרו בפר’ והי’ אם שמוע נזכרים גם בפר’ שמע, אלא יש דבר אחד נוסף, והוא הענין של שכר ועונש על קיום התורה כי אין המדובר בשכר ועונש לעוה”ב כי זה על כל התורה, אבל כאן נזכר במיוחד הענין של שכר ועונש של ארץ ישראל, ועל אלה אני בוכיה שלא יגרמו ח”ו עוונותי עונש על אר”י…
(הגר”א קאצינעלנבויגן בדרשתו בישיבת תורה ויראה מוצש”ק בא תשל”א)