מאת ת”ח נר”ו החפץ בעילום שמו למאמר בעמוד האחרון כאן (קבלתי רשות לפרסם):
לכבוד ידידי היקר והאהוב הרב פולק שליט”א
[…]
תמהתי מאוד על כבוד תורתו במאמר המוזר על הר בית ה’.
מלבד מה שאין ראוי לכתוב על נושא כ”כ חשוב בדרך אגב במהירות וממקום חסר תקוע, אמנם הבנתי היטב הנמשל על שריפת חנויות הפלאפונים אך ליבו של העם היהודי אשר ליבו ועיניו של בו”ע שם כל הימים ראוי ליחס מכובד יותר.
כמובן שראוי לשבח אותך ביותר (חוץ משלל מעלותיך) שהיחס שלך למקום הוא של אהבה געגוע וכבוד כמו שאמור להביע כל לב יהודי פשוט, אך נראה כי טעות עלתה כאן כאשר חיפשת טעמים אחרים לסיבה בגללה רבותינו הנחו אותנו להימנע מלעלות בהר.
הרבנים הסבירו את עצמם ברור ופשוט שהם חוששים שאנשים (כולל חילונים) יטעו ויעלו בטומאה לשטח העזרה, ואכן מי שמכיר את ההיסטוריה כך קרה אחרי מלחמת ששת הימים שאנשים נכשלו בכך, אולם הרעיון של רודף הוא ממש לא ראוי.
א. אתה לוקח את זה לויכוח בטחוני, רבים טוענים שמבחינה בטחונית דווקא אסור להפקיר את ההר, אז עם כל הכבוד להבנתנו הבטחונית… אתה יודע.
ב. בוודאי אחרי שהערבים מאיימים בזה אסור להיכנע, ושמעתי מת”ח אחד שאחרי שבן גביר הכניס את עצמו לכך וזה נהיה שהערבים מאיימים עכשיו לכו”ע היה חייב לעלות כי כניעה כאן היא פיקוח נפש, (ויש לדון עליו מדין מכניס עצמו לאונס).
ג. לפרסם דבר כזה הרי הוא בחשש רדיפה לפי שנותן לערבים לגיטימיה לטעון וליישם זאת וכך לצערנו קורה בשטח שהערבים והשמאלנים משתמשים בטיעון הזה ומצטטים אותנו, זה נותן להם סיבה וכוח להמשיך במהלך הזה בניגוד למה שאתה חושב שזה כמו מכונה שנדלקת לבד הכל שם מכוון ומתודלק מלמעלה.
ד. לדבריך לא רק לנו אסור לעלות אלא גם לכוחות הביטחון זה רודף ואפי’ יותר כי זה הכי מעצבן אותם וזו הוראה סותרת לחלוטין להוראת גדו”י ואף שמעתי שזה לא נחשב למסור לערבים היות וכוחות הבטחון שולטים שם וכמובן אם ישמעו לעצתך הרי שאח”כ ידרשו את כל ירושלים ואח”כ את כל יו”ש ואח”כ את כל א”י וכו’ והתורה אמרה שאדרבה אפי’ על עסקי תבן וקש יוצאים למלחמה ואפי בשבת וכ”ש על א”י.
ה. מה ההבדל בין זה לשאר הדברים שמעצבנים את הערבים? כולל מגורים בקרית אתא, ובלי סוף דברים המופיעים כמעט כל יום בחודש.
ו. אם אתה מבין שזו מלחמה איטית לכבוש תמוה מדוע אתה אוסר זאת מה ההבדל בין מלחמה בבת אחת למלחמה איטית אם זו דרך לכבוש את המקום כפי שכתבת הרי שחל על זה כל דיני מלחמת מצווה, ועכ”פ דיני מלחמה.
ז. בעיקר תמהתי על כבודו שהוא מגדולי ת”ח שבדורנו בהל’ דעות ורמז כאן שכיבוש ההר חלק מן הגאולה הוא רק שכבודו דורש את הכל כאן ומהר ואישטמיתיה מינה סוג’ הגמ’ במגילה י”ז וקמעא קמעא, ושאר דברי חז”ל ורבותינו בזה.
לכן (ועוד) על זה נאמר כל המוסיף גורע ואדרבה למי שדעותיו ימניות (שזה כיום רוב הת”ח) זה נותן לגיטימציה לא להקשיב לרבנים כי מציג את הנושא ככניעה לערבים, ואין שום טעם להוסיף על דברי גדו”י שחששו להכשלת יהודים והגאולה לא באה מתוך חשש של הכשלת יהודים והדבר החשוב ביותר אצלנו הוא שמירת ההלכה ומי מכוחות הביטחון שצריך מפני תפקידו להיכנס יתייעץ בדבר עם ת”ח מובהק וישמע דבר ה’.
חוץ מכל הנ”ל שמעתי מהגר”י שוורץ זצ”ל שהנושא שבאמת חשוב לדבר עליו הוא מה אנחנו יכולים להתכונן ולהכין בשביל הקרבת קרבנות ובנין ביהמ”ק (ואז גם תיפטר בעיית העליה בטומאה רח”ל – ואפי’ אם ח”ו עד אז לא נמצא פרה אדומה הרי טומאה הותרה בציבור).
בכבוד רב ובהערכה רבה ובאהבה גדולה.