לידידי מורי ורבותי
מבין התגובות שקבלתי על התוכן וההביטויים במייל הקודם אני מתכבד להעביר לכם את תגובתו של ידידי הרב ר’ זלמן קורן שליט”א
ודברי פי חכם חן.
בס”ד
- בעיית סברות הכרס אינה קשורה דווקא לקורונה, ולא לניתוח מציאות קיימת. דווקא בתקופה זו הפסקים שהתירו שימוש בזום בליל הסדר הם מבחינה אינטלקטואלית ראויים לשם סברות כרס, והם גם סבלו מחוסר הבנת המציאות.
- ריב”ל נכרך בבעלי ראתן כדי ללמדם תורה, אל אף הסיכון הידוע מהידבקות דרך הרוח הנושבת מכיוונם וכן מזבוביהם (כתובות עז ע”ב). ועל כן איני חושב שמי שהיה מוכן ליטול סיכון קל בהרבה בהפעלת תלמודי התורה על כל פנים בימים הראשונים שמשרדי הממשלה החליטו מה שהחליטו, ראוי לאותו יחס מבזה שבו השתמשת. ולגופו של עניין אני דווקא התפעלתי מן המהירות והתושיה שרובו של העולם התורני הסתגל להוראות. וכך ישיבות של מאות לומדים התארגנו בין לילה לביתי מדרש של לא יותר ממאה, ולסגירת חדר האוכל. ואחר כך כאשר קבעו מכסה של עשרה בחדר אכן סגרו ישיבות (אינני מתכוון לאותה פונביז שבה למד או לומר בנך). ובתלמודי תורה למדו במשמרות של עשרה לכיתה בבת אחת בסדר שאני יכול להגדיר כמופתי. (יש לי נכדים רבים בגילאים אלו בערים שונות, ולמעשה בשבועיים שאחרי פורים הייתי מסיבות שונות עם רעייתי בביתר עילית, ויכולתי לראות את הסדר בעיני. וכן גם יכולתי לראות איך בסופו של יום כאשר נסגרו תלמודי התורה, התקיימה מערכת למידה לכיתות עם מוריהם דרך טלפונים רגילים, גם אצל הבנים וגם אצל הבנות). ולגופו של עניין איני סבור שתלמודי התורה ששמרו על כיתות מצומצמות הם שגרמו להפצת המגיפה בבני ברק. חמור יותר היה עניין המניינים במקומות סגורים ובצפיפות, אך לא זכור לי מי שאמר בשם כריסו שמותר להתפלל כך במסירות נפש.
- חוסר הבנת המציאות בזמן הנכון וחוסר התארגנות ראוי מאפיין את כל המערכת, משרד הבטחון משרד הבריאות, מנהלי בתי חולים שפועלים על דעת עצמם, מחדל בתי אבות, מחדלים במעבדות ועוד ועוד ועוד, וכולם חיים בניסים ושומר פתאים ה’, ואנו קומתינו אינה שפופה.
- עלי לציין כי בכינוסים של שי ושל המכון שלך נשמעו לעיתים מרצים עם סברות כרס וגם זה היה חלק מן הוויכוח. קשה למצוא תרופה לתופעה זו של בעלי סברות כרס, אך אי אפשר לומר שהכינוסים כשלעצמם (עם או בלי זום) הם התשובה לאותה תופעה, אם כי בהחלט יש בהם בשורה.
- גם אם יש טענות צודקות לגופו של עניין כלפי מקצת ממורי ההוראה ומנהיגי הקהילות, ניצול משלוח הזמנות לכינוס חשוב כדי לפרוק כאב בטן בנושא זה, אכן מעוררת בי הרגשת הסתייגות עמוקה.
בברכה
זלמן מ. קורן