תפילה לר”ח על מיתת ילדים קטנים, מאת רבי נחמן מטשערין זצ”ל

רָאשֵׁי חֳדָשִׁים לְעַמְּךָ נָתַתָּ זְמַן כַּפָּרָה לְכָל תּוֹלְדוֹתָם. רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם: זַכֵּנִּי בְּתוֹךְ כְּלָל יִשְׂרָאֵל לְגַדֵּל אֶת כָּל בָּנֵינוּ לְתוֹרָהּ וּלְחֻפָּה וּלְמַעֲשִׂים טוֹבִים, וְהַצִּילֵנוּ מֵעַתָּה מִכָּל מִינֵי צַעַר גִּדּוּל בָּנִים חַס וְשָׁלוֹם, וְתַמְשִׁיךְ מֵעַתָּה עָלֵינוּ וְעַל כָּל יוֹצְאֵי חֲלָצֵינוּ חַיִּים טוֹבִים וַאֲרֻכִּים. רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם: אַתָּה הוֹדַעְתָּ לָנוּ כִּי מִיתַת הַבָּנִים כְּשֶׁהֵם קְטַנִּים, רַחְמָנָא לִצְלָן, זֶה נִמְשַׁךְ מִסּוֹד פְּגִימַת הַלְּבָנָה, שֶׁמִּשָּׁם נִמְשַׁךְ בְּחִינַת ‘מְאֹרֹת חָסֵר וָא”ו’, שֶׁהוּא אַסְכְּרָה לְרַבְיֵי חַס וְשָׁלוֹם, וְאַתָּה הוֹדַעְתָּ לָנוּ גַּם כֵּן שֶׁבְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ, שֶׁאָז מַתְחֶלֶת הַלְּבָנָה לְהִתְמַלְּאוֹת וּלְהִתְתַּקֵּן, וַאֲזַי זְמַן כַּפָּרָה לְכָל תּוֹלְדוֹתָם, כִּי אָז נִמְשַׁךְ כַּפָּרָה וּסְלִיחָה וְהַמְתָּקָה עַל כָּל תּוֹלְדוֹתָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל, שֶׁיִּהְיֶה נִמְשַׁךְ עֲלֵיהֶם חַיִּים טוֹבִים וַאֲרֻכִּים, עַל כֵּן חוּס וְחַמוֹל נָא עָלֵינוּ וְזַכֵּנוּ לְקַבֵּל קְדֻשַׁת רָאשֵׁי חֳדָשִׁים כָּרָאוּי, וִיהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ שֶׁתַּעֲלֵנוּ בְּשִׂמְחָה לְאַרְצֵנוּ וְתִטָּעֵנוּ בִּגְבוּלֵנוּ, וְשָׁם נַעֲשֶׂה לְפָנֶיךָ קָרְבְּנוֹת חוֹבוֹתֵינוּ תְּמִידִין כְּסִדְרָם וּמוּסָפִים כְּהִלְכָתָם, וְאֶת מוּסְפֵי רָאשֵׁי חֳדָשִׁים נַעֲשֶׂה וְנַקְרִיב לְפָנֶיךָ בְּאַהֲבָה כְּמִצְוַת רְצוֹנֶךָ, כְּמוֹ שֶׁכָּתַבְתָּ עָלֵינוּ בְּתוֹרָתֶךָ עַל יְדֵי מֹשֶׁה עֵבְדֶךָ מִפִּי כְּבוֹדֶךָ כָּאָמוּר: “וּבְרָאשֵׁי חָדְשֵׁיכֶם תַּקְרִיבוּ עוֹלָה לַאֲדֹנָי פָּרִים בְּנֵי בָּקָר שְׁנַיִם וְאַיִל אֶחָד, כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה שִׁבְעָה תְּמִימִים, וּמִנְחָתָם וְכוּ’. כִּי בְּעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל בָּחַרְתָּ מִכָּל הָאֻמּוֹת וְחֻקֵּי רָאשֵׁי חֳדָשִׁים לָהֶם קָבַעְתָּ.”

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם: אַתָּה הוֹדַעְתָּ לָנוּ שֶׁכְּשֶׁעוֹסְקִים בְּפָרָשַׁת הַקָּרְבָּנוֹת נֶחְשַׁב לְפָנֶיךָ כְּאִלּוּ הִקְרַבְנוּ כָּל הַקָּרְבָּנוֹת בִּזְמַנָּם וּבִמְקוֹמָם כְּהִלְכָתָם, עַל כֵּן, יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ, שֶׁעַל יְדֵי אֲמִירַת פַּרְשַׁת ‘וּבְרָאשֵׁי חָדְשֵׁיכֶם’ בְּאֵיזֶה זְמַן שֶׁנֹּאמַר אוֹתָהּ הַפַּרְשָׁה, אֲפִלּוּ שֶׁלֹּא בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ, יִהְיֶה נֶחְשַׁב לְפָנֶיךָ כְּאִלּוּ הִקְרַבְנוּ קָרְבַּן רֹאשׁ חֹדֶשׁ בִּזְמַנּוֹ, וְתַמְשִׁיךְ עַל יְדֵי זֶה בְּחִינַת תִּקּוּן וּמִלּוּי הַלְּבָנָה, וְעַל יְדֵי זֶה יִהְיֶה נִמְשַׁךְ כַּפָּרָה וּסְלִיחָה וְהַמְתָּקָה עַל כָּל תּוֹלְדוֹתֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל, שֶׁיִּזְכּוּ לְחַיִּים טוֹבִים וַאֲרֻכִּים, וּתְזַכֵּנוּ לְקַיֵּם מִצְוַת בִּרְכַת קִדּוּשׁ לְבָנָה בְּכָל חֹדֶשׁ בִּזְמַנּוֹ.

וִיהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ לְמַלְאוֹת פְּגִימַת הַלְּבָנָה, וְלֹא יִהְיֶה בָּהּ שׁוּם מִעוּט, וְיִהְיֶה אוֹר הַלְּבָנָה כְּאוֹר הַחַמָּה כְּאוֹר שִׁבְעַת יְמֵי בְּרֵאשִׁית, כְּמוֹ שֶׁהָיְתָה קֹדֶם מִעוּטָהּ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: אֶת שְׁנֵי הַמְּאוֹרוֹת הַגְּדוֹלִים, וִיקוּיַם בָּנוּ מִקְרָא שֶׁכָּתוּב ‘וּבִקְּשׁוּ אֶת יְיָ אֱלֹהֵיהֶם וְאֵת דָּוִד מַלְכָּם” אָמֵן.

(ר”נ מטשערין, “תפילות ותחנונים” כ”א)