תשובה בענין ארגמון קהה קוצים
בס”ד
כ”ח תמוז תשס”ח כאן עה”ק עמנואל ת”ו
לכבוד הרב ראובן פוזן לאוי”ט
אחדשה”ט
פעם פגשתי אותך ואמרת לי שכתבת מכתב אלי בענין התכלת ארגמון קהה קוצים ולא עניתי
ובאמת המכתב נאבד לי וכעת מצאתי אותו.
והריני עונה אי”ה על השאלות
שאלה א’
בגמרא מבואר שאפשר להבחין בינו לקלא אילן ע”י בדיקה וזה א”א רק ע”י בדיקת DNA
תשובה
שאלתי אחד מן כימיאים של התכלת, ואמר לי, שעכשיו אין מכינים את התכלת באותן חומרים הצדדים, כמו בזמן חז”ל, ואלו החומרים של עכשיו הם יותר מחזקים את הצבע מאז, שהרי בזמן חז”ל קרה שירדו צבע ע”י אחד מן הבדיקות כדאיתא דף מג. ועכשיו אינו יורד, וכן הקלא אילן מכינים עכשיו באותן חומרים כמו התכלת, ואילו בזמן חז”ל היו מכינים את הקלא אילן בצורה אחרת מן התכלת וזה כנראה הסיבה להבדלים שהיה אז, וכעת לא נמצאים.
וצריך לדעת, שמה שמכינים כעת התכלת מחומרים אחרים אינו פוסל התכלת, כי החומרים הצדדים אינן הלכה למ”מ אלא כדרך הצובעים כמו שכתב הרמב”ם וכמו בעיבוד הקלף מעבדים היום אחרת מבזמן חז”ל כמו שכתב תוס’, הובא בש”ע ס’ ל”ב סע’ ח’ וכ”ש כאן שההכנה היום יותר טוב מבזמן חז”ל.
וצריך להעיר שגם בזמן חז”ל היה מאוד קשה להבחין בין זה לזה, שהרי יש שני בדיקות והיה מעשה שהיה סתירה בין שתי הבדיקות עד שאמרו שרק כששתי בדיקות היו שלילים יש ראיה שזה קלא אילן, וא”כ רואים שההבדל היה דק מן הדק, וממילא אין לתמוה שבשינוי קטן בהכנות התכלת והקלא אילן כבר אין הבדל.
שאלה ב’
כתוב בגמרא גופו דומה לים וברייתא כדג, ועולה אחד לע’ שנה, (שייך לדחוק אבל יש גבול)
תשובה
ע’ בזה בספר לולאות תכלת כמה הסברים על גופו דומה לים וכל המשך הברייתא מעמוד 124 ואילך
ואחד מן הדברים ניתן לומר בפשטות שהרי נמצא החלזן בקרקעית הים ונדבק אליו הרבה ממה שנמצא בקרקעית הים ומאוד קשה להבחינו, וים נאמר גם על קרקעית הים כמו שנאמר כמים לים מכסים.
ובענין עולה אחת משבעים שנה ע’ שם בהוספה שדברים אלו משתנים בתקופות,
שאלה ג’
שבת עד. ציידי חלזון קושרין ומתירין וזה ניצד בחכה ואין בה מה לקשור קשר של קיימא
תשובה
לא ביררת הצידה, כי באמת צדין ברשתות כי נותנים רשת בקרקעית הים ושמים שם דג מת והחלזון מריח ונכנס לתוך הרשת וממילא שיך שפיר קושר ומתיר אם נתקלקל הרשת.
שאלה ד’
שבת ע”ה, הצד חלזון והפוצעו וכו’ (יש דיעה שחייב משום דש,) ורחוק לומר ששבירת קוניכה בפטיש (מקדח) חייב משום דש
תשובה
דש הוא להפריד בין החיטים והקליפה, וכן בקטניות מפרידים בין הקליפה להגרעינים ע’ ס’ שי”ט סע’ ו’ , ז”א לשחרר דבר שמעוטף מן הקליפה שלה, וכן כאן החלזון הוא בתוך הקונכיה, ושוברים הקונכיה במקום הבלוטה ועי”ז אפשר להוציאו משם, ולמה רחוק לומר שזה דש, ורק משום שזה לא גידולי קרקע יש דיעה שאינו חייב משום דש
שאלה ה’
בכריתות ו: מבואר ששחלת נחשב גידולי קרקע (והוא קליפת הארגמון ואכמ”ל) וחילזון אינו נחשב כגידולי קרקע.
תשובה
לא ידעתי מאיפה הוצאת ששחלת הוא הקליפה של הארגמן, הרי בודאי שאין זה, שהרי מפורש בגמרא שבת ע”ה, שחלזון אינו גידולי קרקע
אסיים בברכה שתצליח בכל ענינים ברוחניות ובגשמיות
יצחק ברנד.
ברמב”ם כתב כמין דג, ולכאורה וא לא דג אלא חילזון, אולם באמת כל שבים נקרא דג, ממה שהרמב”ם כתב בהל’ כלים לכל דבר שבא מן הים שהוא טהור לשון חיה שבים ובהל’ טמאת מת כתב לשון דג, מבואר שהכל אחד וכל חיה שבים נקרא ג”כ דג, וממילא מה שבאו לטעון על החלזון שהרמב”ם הזכיר כמין גד, והקשו מה שייכות של חלזון לדג, התירוץ הוא שכל שבים נקרא דג, וכ”כ באליהו רבה על משנה פ”י דכלים משנה א’)
בס”ד
עש”ק פרשת ואתחנן תשס”ח כאן עה”ק עמנואל ת”ו
לכבוד הרה”ג ר’ יצחק מאיר מורגנשטרן שליט”א
אחדשה”ט
בטלפון שאלתם אותי, כמה קושיות על החלזון ארגמון קהה קוצים, ואשתדל לענות על זה.
ראשית כל, צריך להשיג הספר ‘לולאות תכלת’ ושם יש תשובה על כל השאלות, ואני רק לוקח משם הנושאים שדברתם.
שאלה א’
רש”י בסנהדרין צ”א. כותב, שחלזון שנמצא בהרים הוא החלזון של התכלת, ושאלתם הרי הארגמון קהה קוצים לא נמצא בהרים.
תשובה,
ע’ ביד רמ”ה שם, שבאמת מקשה קושיה זו, כי איך חלזון שנמצא בים עולה על ההרים, ובגלל זה דוחה דברי רש”י, וכותב שהחלזון שמוזכר בסנהדרין אינו החלזון של התכלת. וממילא יוצא, שהלכה כמו הרמ”ה, שהרי דברי רש”י לא כתובים בגמרא וכן רש”י לא היה לו החלזון של התכלת, שהרי נתעלם בתחילת תקופת הגאונים, וכיון שמצאנו חלזון שיש עליו ראית חזקות שזהו זה, א”כ זה כבר מוכח כדעת הרמ”ה.
שאלה ב’
הרמב”ם כותב פ”ב מהל’ ציצית, שהדם הוא שחור כדיו, וא”כ איך נתקיים זה בארגמון.
תירוץ
ע’ בלולאות תכלת בהסכמה של הגאון ר’ עמרם אופמן שליט”א, שכותב שראה כל מהלך הצביעה, ובשלב מסוים כשהדם נעשה יבש הוא שחור כדיו ונתקיים בזה דברי הרמב”ם, וכ”כ בפנים הספר עמוד 168.
וע”ע בלולאות תכלת עמוד 165 עוד תירוץ
שאלה ג’
הרמב”ם פ”ב כותב שהחלזון הוא דג, ואיך מתקיים בחלזון הארגמון לשון דג .
תירוץ
ע’ בלולאות תכלת מעמוד 126 והלאה, שמאריך בזה, ומוכיח שלשון דג במקורות כולל הרבה יותר ממה שאנחנו מורגלים, ויש מקומות שכולל כל דבר שבים, ויש מקומות שמחלקים בין חיות הים ובין דג ,וכל דבר שאין לו ארבע רגליים ונמצא בים הוא בכלל דג, וכן מביא בשם הערוך השולחן ס’ פ”ג סע’ י”ב דיש חילוק בין דגים לחיות הים, שחיות הים הזכר והנקבה נזקקים זה לזה משא”כ בדגים, הזכר מטיל זרעו על הארץ והנקבה ג”כ, וא”כ חלזון הוא דג, וכולל הרבה יותר ממה שקוראים היום דג.
וכן מביא שם מהרבה אחרונים שאומרים על חלזון הפורפורא שהוא דג הפורפורא, (כמו בעל החוות יאיר בספרו מקור חיים שיצא לאור בזמן האחרון) אלמא שמתאים לשון דג גם על חלזון הזה.
וכן ברמב”ם בפירוש המשנה כלים פי”ב מ”א (בתירגום הרב קאפח) על לשון חלזון שהוא בעל חי הימי הנקרא חלזון שיש לו צדף (צדף הוא קונכיא) וא”כ גם ברמב”ם בהל’ ציצית שהביא לשון חלזון הוא דבר שיש לו צדף, ואף שבמשנה כלים לא מדובר על חלזון התכלת , מ”מ רואים שלשון חלזון הוא דבר שיש לו קונכיא,
וממילא כיון שהרמב”ם בהל’ ציצית ג”כ קורא לזה חלזון וגם דג, א”כ כיון שדבר שיש לו צדף הוא בכלל חלזון, א”כ חלזון שיש עליו קונכיה נקרא ג”כ דג.
ועוד הרי במקורות במדרש רבה סוף כי תבוא ובפרקי דרבי אליעזר מובא שחלזון היינו לבושו גדול עמו, וא”כ היינו דבר שיש לו קונכיא, וא”כ אין שום סיבה שהרמב”ם יחלוק על זה.
שאלה ד’
לא מצאנו במקורות שעשו מן החלזון צבע תכלת רק צבע ארגמן
תשובה
ע’ לולאות תכלת עמוד 267 שהביא לשון החוקר פליניוס (חי ג’ תשפ”ג עד ג’ תתל”ט, היינו בסוף בית שני, בית שני היה מג’ ת”ט עד ג’ תתכ”ט [לא נכנס כאן בשנה אחת לא מדויק]) שכותב מהחלזונות עושים שני צבעים: הפורפורא והקונכיליא, וביאר שם הלולאות תכלת שהוא ארגמן ותכלת.
וכן הרי כיון שעכשיו רואים שאפשר לעשות תכלת מן הארגמון קהה קוצים ע”י ששמים אותו בשמש, וא”כ בודאי במשך הדורות שיש לנו בירור גמור שהשתמשו בחלזון הזה לצביעה שהרי אריסטו חי לפני ובתחילת בית שני, (ג’ שע”ח עד ג’ ת”מ) והוא מאריך בצביעה מארגמון הזה, וא”כ בודאי במשך הזמן ידעו שאפשר לעשות מזה תכלת, וא”כ שוב יש ראיה מן התוספתא מנחות פ”ט אות ו’ שכתוב שתכלת אינו כשר אלא מן החזלון למה לא פירט איזה חלזון, כדי שנדע שלא ליקח מן החלזון הפורפורא, אלא ודאי שהוא הוא הכשר.
שאלה ה’
יש שטוענים שיש עוד חלזונות שאפשר לעשות מזה תכלת, וא”כ מי הגיד לך שזה הכשר,
תשובה
הנה עד כה אף אחד לא הצליח לעשות תכלת ממה שהוא אחר, ואם יבוא מי שיצליח לעשות תכלת ממה שהוא אחר, ויוכיח שזה היה ג”כ בזמן חז”ל, אז באמת יהא ג”כ כשר, אבל לא יכולים לפסול את זה שאנו רואים שאפשר לעשות מזה תכלת ויש לנו ראיות שעשו מזה צבע בזמן חז”ל, כי א”כ היה צריך התוספתא לומר מאיזה חלזון יקח כמו שביארנו במאמר
שאלה ו’
למה לא הוזכר בשום מקום שצבע ארגמן של בגדי כהונה עושים מאתו מקור ממה שעושים התכלת.
תשובה
הצבע ארגמן של בגדי כהונה אין לו דינים מאיזה מקור להביא, שהרי בתוספתא פ”ט דמנחות שכתובים שם כל הדברים של הבית המקדש ועבודת הקרבנות מאיזה מקור להביא, ושם מובא ג”כ פרטים על שני תולעת ותכלת (הל’ ו), לא הוזכר שום דבר בענין ארגמן, וא”כ נראה שאין כאן דין מאיפה לקחת, ומשום זה אפשר להביא מכל מקום ולאו דוקא מן החלזון שהוא יקר מאוד. וממילא למעשה לא לקחו מן החלזון הזה, אלא ממקום שהיה יותר בזול. וע’ רמב”ם הל’ כלי המקדש פ”ח הל’ י”ג שדעתו שכל אדום כשר וע”ש במשנה למלך שדעת רש”י שצריך להיות צבע ששמו ארגמן, אולם אין שום מקור שצריך דוקא חלזון, וממילא כל חיוב חלזון הוזכר רק בענין תכלת.
בנושא תכלת הרדזין
הדיונון של רדזין בודאי אינו חלזון כי אין לו קונכיא, וזה מבואר במדרש סוף כי תבוא ועוד מקורות, שחלזון לבושו גדל עמו, וכן הוכיח הרב הרצוג ז”ל שעיקר הצבע מביאים מברזל ולא ממה שנותן הדיונון,
וכת”ר אמר לי שהדעה של הרב הרצוג על תכלת של רדזין אינו לכו”ע.
הנה שוב ראיתי בלולאות תכלת עמוד 139 שהוכיח עוד שלא יתכן כלל שהצבע בא מן הדיונון, שהרי האדמו”ר מרדזין כתב שמחממין את הצבע ב’חום של גהינום’, וביאר שם, שהכוונה הוא בחום של 900 מעלות, וא”כ לא יתכן כלל שמן דם של דג ישאר משהו בחום כזה, ומה שמחזיק מעמד בחום כזה, הוא משום שהעיקר שמכניסים הוא שחיקת ברזל וזה שנותן הצבע, והוא שבגללו צריך ‘חום של גיהנום’, ומה שנותנים מן הדיונון הוא חנקן לתרכובת, ולא יותר מזה.
וכתב שם, שכשהגוים התחילו להשתמש בכחול הפרוסי, (זה שעושים ממנו התכלת של רדזין) השתמשו בדם של שור במקום דם הדיונון, והעיקר בא מן שחיקת הברזל ששמים שם, ובזה ביאר דברי החזון איש שהתבטא על תכלת של רדזין “קח דם שור וצבע את הציצית” (מעשה איש עמוד קל”ב)
(הג”ה, ולמדים מדברי החז”א זצ”ל, שלא בא לפסול התכלת של רדזין מכח סברות חיצוניות שאין לעשות דבר חדש או מדברי כתבי האר”י וכל סוגי דברים כאלו שאין נוהג היום כלל תכלת, אלא שבא לפסול אותו ענינית שאינו כלל חלזון, והצבע לא בא ממנו, וזה לא זה שחז”ל כיונו אליו, וכבר ביארו במאמר ‘לאחוז בכנפות הארץ’ שהחז”א לא התנגד באופן עקרוני לדברים חדשים שיש להם הוכחות שזה מצוות בתורה, רק התנגד לדברים שהם לא ע”פ התורה, וכל ענינים אלו שלא לעשות דבר חדש אף שיש לנו ראיות מן התורה, הוא המצאה חדשה של הבית הלוי מבריסק ועוד גדולים שהולכים בדרך זו, וזה צע”ג, ע’ יו”ד ס’ ע”ט. ומה שכתבנו על זה במאמר ‘הכר נא למי החותמת והפתילים’, שחיוב מסורת שייך רק במקרים מסוימים, ובודאי לא שייך זה לבטל מצוה. ע”כ הג”ה)
בשיחה התבטה כת”ר על חלזון של ארגמון, בלשון התכלת ‘שהמזרחי הולכים בזה’, אולם איני יודע למה התיחס כת”ר למזרחי בנוגע לתכלת ארגמון קהה קוצים, הרי מי שהחליט בסופו של דבר על התכלת הזה והוא הראש של אגודת פתיל תכלת, הוא הגאון הרב אליהו טבגר שליט”א שגר בקרית ספר, תלמיד של הגאון ר’ שמואל אויערבך שליט”א, וכן הגאון ר’ עמרם אופמן שליט”א שהוא מו”ץ בעדה החרדית, שנתן הסכמה לתכלת הזה והוא בעצמו הולך עם זה, וכן כל ישיבת הרב זילברמן שליט”א הולכים עם זה ולא שייכים כל אלו למזרחי. אלא התכלת שייך למי שבוער בקרבו אמיתת מצוות התורה, אין הבדל מאיזה חוג הוא שייך.
ואסיים בברכה שיצליח בכל ענינים ברוחניות ובגשמיות
יצחק ברנד
מאתר בריתי יצחק – הרב ברנד שליט”א, כאן.